בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע לאחרונה כי גבר גרוש שסיים לעבוד ב-2016 בהתאם להסכם פרישה שגובש עם המעסיקה שלו, לא יחלוק עם גרושתו את קצבת הפרישה המוקדמת. השופטת בדימוס שרה דברת והשופטים גד גדעון וגאולה לוין קבעו כי הסכם הגירושין של בני הזוג, שקבע חלוקת זכויות פנסיוניות שנצברו עד לפרידה, לא חל על הקצבה שמשלמת המעסיקה מכיסה, ללא שום קשר לכספים שהופרשו או נצברו בקרן הפנסיה בתקופת החיים המשותפים.

פסק הדין ניתן במסגרת ערעור שהגיש הבעל לשעבר על פסק דין של בית המשפט למשפחה, שחייב אותו לחלוק עם גרושתו את קצבת הפרישה המוקדמת שעומדת על כ-11,500 שקל ומענק פרישה חד-פעמי בסך כ-177 אלף שקל שקיבל ב-2016.

תוך כדי הדיון בערעור קיבל המערער את המלצת השופטים וויתר על טענתו כנגד חלוקת מענק הפרישה. עם זאת, הוא עמד על טענתו כי גרושתו לא זכאית לחלק מהקצבה החודשית.

המערער טען כי סוגיית הפרישה המוקדמת כלל לא הייתה על הפרק כשחתם על הסכם הגירושין ב-2004. לדבריו, ההסכם התייחס אך ורק לזכויותיו הפנסיוניות ואין מקום שיעניק לגרושתו זכויות שלא היו קיימות במועד החתימה.

יתרה מכך, לטענתו, הקצבה היא לא זכות שצבר בתקופת החיים המשותפים. לא מדובר בחסכון פנסיוני או כספים שהופרשו לו מעבודתו בזמן שהיה נשוי, אלא תשלום שהסכימה המעסיקה לשלם כחלק מהצעת הפרישה.

האישה טענה מנגד כי זכויותיה בקצבה נובעות מההסכם אשר קובע במפורש חלוקה בכספי הפנסיה, ולעניין זה אין הבדל בין פנסיה רגילה לבין פנסיה מוקדמת.  

לא ממאמץ משותף

השופטים דברת, גדעון ולוין ציינו כי המחלוקת בין בני הזוג עוסקת בפרשנות הסכם הגירושין שהסדיר את חלוקת הזכויות שצברו בתקופת הנישואים (1984-2002). הסכם זה קובע כי המערער צריך לחלוק עם גרושתו זכויות שנצברו והופרשו לטובתו בתקופת החיים המשותפים. הכוונה היא לאותן זכויות שמקורם בתקופת המאמץ המשפחתי המשותף.

קצבת הפרישה, הבהירו, לא משולמת מכספים שהופרשו לטובת המערער בתקופת החיים המשותפים. לא מדובר כאן בפנסיה מוקדמת שמשולמת על ידי קרן הפנסיה בשל מצב בריאותי לקוי או אובדן כושר עבודה אלא בכספים שהמעסיקה הסכימה לשלם מכיסה כחלק מהסכם הפסקת העבודה שגובש כ-15 שנים אחרי הגירושין.  

עו
עו"ד לאה קליין אליאב | צילום: צילום עצמי, פסקדין

"כאשר שנים ארוכות לאחר הפסקת החיים המשותפים מקום העבודה מחליט, משיקוליו, לשלם לעובד קצבה שלא מתוך כספים שמקום העבודה הפריש לטובת העובד במהלך השנים, במסגרת הפסקת עבודתו, דומה כי לא מתקיימת זיקה מספקת בין הכספים לבין תקופת ההעסקה במהלך החיים המשותפים", נכתב. "במצב דברים זה, אין הצדקה מהותית לכך שהעובד יחלוק את הכספים עם בן הזוג לשעבר".

 

השופטים העירו עוד כי בניגוד לקצבה, סוגיית פיצויי הפרישה אוזכרה במפורש בהסכם, מה גם שמדובר בכספים ששולמו למערער בהתבסס על תקופת העבודה שבחלקה היה נשוי לגרושתו.

בסיכומו של עניין, הערעור התקבל חלקית ונקבע כי המערער לא יחלוק עם גרושתו בקצבת הפרישה המוקדמת אך ישלם לה חלק יחסי ממענק הפרישה (לפי תחשיב שערך אקטואר שמינה בית המשפט למשפחה מדובר ב-26.85% מהסכום). הגרושה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 שקל.

ב"כ המערער: עו"ד אברהם אמיר

ב"כ המשיבה: יגאל בן חיים, עו"ד דיני משפחה

עו"ד לאה קליין אליאב עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל