בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה להשבת הלוואה שהגיש אדם נגד חתנו לשעבר. לדברי התובע במעמד האירוסין של בתו לנתבע, הוא העניק לבני הזוג סכום של 100,000 דולר במטרה להניח את דעתם של הורי הנתבע אשר גילו אי נוחות מכך שבנם מתחתן עם גרושה. 20 שנה אחרי בני הזוג התגרשו והתובע טען שמדובר בהלוואה שיש להחזיר, אולם השופטת עפרה גיא קבעה שזו מתנה, ושהתביעה התיישנה.
הנתבע ובתו של התובע נישאו בשנת 2001. עם נישואיהם הם ביקשו לרכוש בית ולצורך כך העניק להם התובע את הסכום ששוויו בשקלים היה כ-414,000 שקל. לאחר כמעט שני עשורים הם התגרשו, ומכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט במאי 2021.
לטענת התובע הסכום שהעניק לבתו ולחתנו לשעבר ניתן להם כהלוואה. לטענתו במעמד האירוסין בתו הייתה גרושה וללא ילדים והורי הנתבע גילו חשש מפני מעמדה. על מנת לפייס אותם הסכים התובע, כך לטענתו, להעניק את הכסף אולם רק באופן זמני עד שבני הזוג יוכלו להשיב לו את הסכום.
התובע תיאר כי התאלמן מאשתו לפני 36 שנה ועלה לארץ מחוסר כל. לדבריו הוא אינו איש עשיר ואין ביכולתו לתת מתנה בשווי 100,000 דולר. לפיכך עתר התובע להשבת חלקו של הנתבע בהלוואה, כלומר 50,000 דולר.
הנתבע לעומתו כפר בכך שמדובר בהלוואה. לטענתו מדובר במתנה שהעניק התובע לבתו, וגם הוריו של הנתבע נתנו במעמד האירוסין סכום זהה. מכל מקום, טען הנתבע, חלוף הזמן הרב הביא להתיישנות התביעה כך שיש לדחותה על הסף.
נתן מתנות לילדיו
השופטת עפרה גיא כתבה שאין מחלוקת כי הכספים נשוא התביעה אכן שולמו וכי הם סייעו לבני הזוג לשעבר ברכישת דירה. כל המחלוקת היא בדבר "צבעם" של הכספים – מתנה או הלוואה. היא הסבירה שלפי הפסיקה, במקרה של נתינת כספים לקרובי משפחה הנטל על הנותן להראות שלא מדובר במתנה.
"בעניין הנדון התובע לא הרים הנטל ואף נהפוך הוא", כתבה השופטת. לדבריה, התובע שינה גרסתו כאשר בכתב התביעה טען שמדובר בהלוואה ואילו בעדותו טען שמדובר בעזרה שהעניק לבתו על רקע חתונתה ובקשתה לקנות בית.
עוד עלה מעדות התובע, כי הוא נהג להעניק מתנות לשאר ילדיו וכי מתנות אלה מעולם לא הוחזרו.
השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהורי הנתבע לא היו מרוצים מהעובדה שבנם מתחתן עם גרושה. היא ציינה שהנתבע ככל הנראה רצה מאד לחתן את בתו ולכן התחייב לשלם 100,000 דולר לבני הזוג כאמצעי לפיוס הורי הנתבע והורדת המתח סביב הסטטוס של בתו.
לסיום קבעה השופטת שגם בהנחה כי מדובר בהלוואה, חלוף השנים הרבות מאז נתינתה מהווה שיקול מרכזי לדחיית התביעה. לדבריה, בני הזוג היו נשואים כעשרים שנה ולא הוכח שהתובע עשה פעולות כלשהן לצורך השבת ההלוואה.
בהקשר לכך היא ציינה שמירוץ ההתיישנות החל כשבני הזוג הסתדרו מבחינה כלכלית. התובע לא הוכיח שהשיפור הכלכלי התרחש בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה והנטל להיווצרות העילה מוטל עליו.
כך שבכל מקרה, גם אם מדובר בהלוואה, התביעה התיישנה.
לפיכך התביעה נדחתה והשופטת חייבה את התובע לשלם לחתנו לשעבר 8,000 שקל כהוצאות משפט.
ב"כ התובע: עו"ד מיכל קריטי
ב"כ הנתבע: עו"ד אור עזריה
עו"ד תהילה בר-חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.