כל תובע רוצה לזכות בתביעתו ולקבל בסופו של יום את המגיע לו. אף אחד לא רוצה לנהל תביעה במשך שנים ולגלות בסוף התהליך שהרכוש שהוא אמור לקבל הוברח ואינו קיים עוד ושפסק הדין לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב.
החשש גובר במסגרת תביעות בין בני זוג, כאשר גם נכסים הרשומים על שם צד אחד בלבד נחשבים רכוש משותף ואמורים להתאזן בין הצדדים. בהיעדר הסכמות בין בני הזוג, תביעה רכושית עשויה להתנהל במשך שנים. במצב כזה עשוי הצד שהנכסים המשותפים אינם רשומים על שמו לגלות שהם הוברחו ונמכרו או הועברו לבעלות של צד ג'.
קשה וחשוב עוד יותר להבטיח שנכסים לא יוברחו כאשר אותם נכסים נמצאים בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל בה מתנהל ההליך המשפטי. למשל, בני זוג שחיו בחו"ל שנים רבות, צברו שם רכוש, קנו בית, הקימו עסקים והחליטו לשוב ארצה כשכל רכושם נותר בחו"ל ובארץ אין להם כלום למעט חשבון בנק. איך מבטיחים שהרכוש המצוי בחו"ל לא יוברח?
לצורך הבטחת המטרה הסופית – קבלת הכספים והזכויות, עומד בפני התובע ארסנל של סעדים זמניים שמטרתם אחת – הקפאת המצב הקיים של שמירת הנכסים כדי למנוע סיטואציה שבה הזוכה בתביעה ימצא עצמו מול שוקת שבורה.
כאשר הנכסים מצויים בישראל, המצב פשוט יותר. על מנת לשמור את המצב הקיים ולמנוע הברחה של נכסים בישראל, ניתן לעתור בבקשה לצו עיקול או צו מניעה ולרשום את הצו אצל הגורם המחזיק – אם זה בנק , חשבון מנוהל, תיק השקעות או לשכת רישום מקרקעין, רשות מקרקעי ישראל כשמדובר בנכס מקרקעין.
אם נכסי המריבה מצויים בחו"ל העניינים מסתבכים. לא ניתן לקבל בארץ צו עיקול או צו מניעה רגיל לגביהם, שכן לא ניתן לרשום עיקול או צו מניעה על נכס שנמצא מחוץ לישראל.
הפתרון במקרה כזה הוא סעד לא קונבנציונאלי ופחות שכיח מסוג "צו מרווה" שמקורו במשפט האנגלי, ורבים אינם מודעים לעצם האפשרות לבקשו. מדובר בצו חריג לאור העובדה שמדובר בבית משפט ישראלי הנותן החלטה שמונעת מבעל דין לעשות פעולות בנכס המצוי מחוץ לתחומי המדינה.
צו מרווה הוא סעד חשוב ביותר בעולם בו אנו חיים, עולם בו גבולות מדיניים הולכים ומאבדים מחשיבותם, לא כל שכן כאשר יותר ויותר ישראלים רוכשים נכסים בחו"ל ומוציאים כספים מחוץ לגבולות המדינה.
צו זה בה לפתור מצב בו מתייצב בפני בית משפט ישראלי אדם אשר כפוף לסמכות שיפוטו של בית המשפט, אך עיקר נכסיו נמצאים מחוץ לישראל.
צו מרווה יינתן רק במקרים מתאימים וחריגים כאשר בית המשפט משתכנע כי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין (תקנה 109 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות).
אמנם לבית המשפט הישראלי "אין שיניים" בכל הנוגע לאכיפת הצו והסנקציה היחידה הנתונה לו היא ביזיון בית משפט, אך יחד עם זאת, בעל דין לא ייטה להפר צו של בית משפט ישראלי ולבטח יחשוב פעמיים בטרם יפר אותו.
עו"ד ומגשרת אורלי מנע-שני עוסקת ב- דיני משפחה, ירושה, מקרקעין וגישור
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.