בית המשפט למשפחה בצפת קבע לאחרונה כי דירה שהייתה שייכת לגבר שנפטר תוך כדי הליכי גירושין לא הייתה מעולם דירה משותפת ולכן אשתו לא זכאית לחצי מהזכויות. בכך, נדחתה תביעה שהגישה שני ילדיה שירשו את אביהם המנוח על-פי צוואתו. השופטת אביבית נחמיאס קבעה כי הדירה נרכשה לפני הנישואים ואף שבני הזוג גרו בה כ-16 שנים האישה לא הוכיחה שבעלה התכוון אי-פעם לשתף אותה בנכס. נהפוך הוא, הם ניהלו את חייהם בהפרדת רכוש מוחלטת וגם היא לא שיתפה את בעלה בדירה שרכשה לפני שהתחתנו.  

מערכת היחסים בין בני הזוג לא הייתה פשוטה וב-2013 הם ניהלו הליכים משפטיים שהסתיימו בהסכם שלום בית במסגרתו התחייב הבעל לדאוג לכלכלת המשפחה ולמגורי אשתו.

אלא ששלום הבית לא צלח וכבר אחרי חודש עזב המנוח את הבית כשהמשמורת על בנם ובתם, היום בני 22 ו-15, הועברה אליו לאחר שהרווחה ניהלה הליכי נזקקות בשל הזנחה ואלימות מצד אשתו. לאחר הפרידה הסופית סירבה האישה לתת לו גט וב-2015, תוך כדי הליכי הגירושין, הוא נפטר. הילדים החליטו להישאר באומנה ועד היום לא נמצאים עם אמם בקשר.

שנתיים לאחר מותו של אביהם ניתן צו לקיום צוואתו במסגרתה הוריש לילדים את כל רכושו. כחודש לאחר מכן אמם הגישה נגדם תביעה שבה דרשה חצי מהזכויות שצבר המנוח במהלך הנישואין וחצי מהזכויות בדירת המגורים.  

כל אחד לעצמו

הילדים והאם הגיעו להסכמה בנוגע לתשלום עבור הזכויות הכספיות אבל התביעה בקשר לדירה נדחתה. בפסק הדין קבעה השופטת אביבית נחמיאס כי התובעת לא הוכיחה כוונה מצד בעלה לשתף אותה בדירה שרכש לפני הנישואים. השופטת הדגישה כי עצם הנישואים והמגורים הממושכים בדירה לא מספיקים כדי להוכיח כוונה לשיתוף, בפרט כשיתר הנסיבות מעידות על הפרדה מוחלטת בין הנכסים של בני הזוג.

השופטת ציינה כי בני הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים והמשכנתה שולמה מחשבונו של המנוח. גם התובעת לא שיתפה את בעלה בדירה שרכשה לפני הנישואים ואת ההכנסות שלה מדמי השכירות שמרה לעצמה. בהקשר הזה השופטת הוסיפה כי "נכונות להכיר בכוונת השיתוף פוחתת כאשר לטוען לשיתוף, יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואין".

בנוסף, השופטת קבעה כי לעיתים, ניתן להכיר בשיתוף כשאחד מבני הזוג מפתח קריירה והשני מטפל בבית ובילדים. אלא שבמקרה הזה התובעת לא השקיעה לא בבית ולא בילדים, כפי שמעידים תסקירי הרווחה שבהם תוארו ההזנחה הקשה, קשיי התפקוד שלה והתנהלותה האלימה שהובילה להכרזת הנזקקות.

השופטת ציינה עוד כי בדיון באישור הסכם שלום הבית התובעת עצמה הצהירה שאין לה זכויות אלא בנכסים שצבר בעלה לאחר הנישואים. מעבר לזה, ההסכם עצמו מעיד על היעדר כוונה לשיתוף בנכס. אינדיקציה נוספת לכוונת המנוח מצאה השופטת בצוואתו שבמסגרתה התייחס לדירה כדירתו.

עו"ד יעל זקס מנשרי (צילום: הראל מנשרי)
עו"ד יעל זקס מנשרי | צילום: הראל מנשרי

"אין מקום במקרה זה, לכפות על הצדדים כוונת שיתוף המנוגדת לאורח חייהם והמנוגדת לכוונתם כפי שמשתקפת בהסכם שלום הבית עליו חתמו, כאשר כל צד ביקש לשמר בנפרד את נכסיו החיצוניים", סיכמה השופטת את החלטתה.

לבסוף השופטת ציינה כי אף שהיה מקום להטיל על התובעת בהוצאות משמעותיות היא תחויב ב-5,000 שקלים בלבד מתוך התחשבות במצבה.

לפסק הדין בתמ"ש 22676-08-17

ב"כ התובעת: עו"ד לענייני משפחה גבי אלמשעלי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

ב"כ הנתבעים: עו"ד גל טורס מטעם הלשכה לסיוע משפטי

עו"ד יעל זקס מנשרי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל