בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אם ל-2 להכיר בה כבעלים של חצי מדירת בעלה לשעבר ואבי ילדיה. אף שהנכס נרכש לפני היכרות הצדדים ונרשם על-שם הבעל בלבד, קבעה הנשיאה שלי אייזנברג כי לנוכח תקופת הנישואים הלא מבוטלת במהלכה תרמה האישה ממשאביה הדלים לטובת בני משפחתה, שחלקם אינם בקו הבריאות – היא מוכנה לסטות מהרישום בטאבו ולראות בדירה כמשותפת.
הדירה נרכשה במאי 2002 וארבעה חודשים לאחר מכן הצדדים התארסו. ואולם, לנוכח מחלת הבעל בסרטן באותה תקופה האירוסין בוטלו ורק מאוחר יותר, ב-2005, הזוג נישא רשמית. ב-2007 נפגע הבעל בתאונת דרכים קשה ומאז מצבו הבריאותי והנפשי החל להידרדר, ואף מצריך אשפוזים תכופים בבתי חולים לחולי נפש.
באותה שנה נולדה בתם, והאם חוותה דיכאון אחרי לידה והחלה לקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי. בנוסף, בנם של הצדדים מאובחן כיום כלוקה בסרטן.
אחרי 13 שנות נישואים, הצדדים התגרשו במהלך 2018 והאישה נותרה לגור עם הילדים בבית, שרשום כאמור על-שם הבעל בלבד. בנסיבות אלה הוא הגיש נגדה תביעת פינוי, ואילו היא תבעה להצהיר עליה כבעלים של חצי מהדירה.
לטענתה האישה, הגם שאין מחלוקת כי הדירה נרכשה לפני החתונה, השניים הכירו עוד לפני כן בשנת 2000 ולכולם היה ברור שמדובר בדירה המשותפת להם. לשיטת האישה אין לייחס משמעות מכרעת לרישום בטאבו שכן במגזר הערבי אליו משתייכת המשפחה מקובל שהנכסים נרשמים על שם הבעל בלבד.
לעומתה טען הבעל כי מאחר שרכש את הדירה לפני האירוסין היא שלו בלבד. לדבריו הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית, גרושתו לא השתתפה בהוצאות המשכנתה על הדירה ואף לא טיפלה בילדים לנוכח מצבה. בנסיבות אלה הוא עתר לפנות אותה מהדירה ולחייבה בדמי שימוש ראויים.
מאמץ משותף
תחילה דחתה השופטת אייזנברג את גרסת האישה לפיה ניהלה זוגיות עם בעלה לשעבר עוד לפני רכישת הדירה והאירוסין. היא ציינה שמדובר במשפחה מוסלמית מסורתית ומכאן שלא סביר כי השניים חיו יחד מבלי שמיסדו את הקשר בצורה כלשהי.
מכל מקום, השופטת קבעה שמתקיימות אינדיקציות אחרות המבססות כוונת שיתוף ביחס לדירה. בשונה מהתמונה שהציג הבעל, השופטת התרשמה כי לאורך 13 שנות נישואיהם פעלו הצדדים במאמץ משותף לכלכל את המשפחה, לטפל בילדים ולדאוג לרווחת כלל בני המשפחה, כמו גם להתגייס לטיפול בבעל שאינו בקו הבריאות.
בתוך כך השופטת התרשמה כי בניגוד לעמדת הבעל, האישה דווקא העמידה את כלל הכנסותיה מביטוח לאומי לטובת התא המשפחתי בעוד שהוא, לנוכח מצבו, נמנע מלעבוד במשך רוב שנות הנישואים. השופטת קבעה קצבת האישה לצד עזרה כספית ממשפחת הבעל – שלא יועדה להחרגת הדירה ממסת הרכוש המשותף – היו מקורות המימון השוטפים של המשפחה.
לדברי השופטת הצדדים פעלו באווירה כללית של שיתוף ומאמץ תוך תרומה כלכלית הדדית. הגם שלצדדים לא היה חשבון משותף, היא קבעה שאין הדבר מלמד על הפרדה רכושית. "כל אחד מבני הזוג תרם בהתאם ליכולותיו למאמץ המשפחתי, שהיה משותף", כתבה.
בנסיבות אלה השופטת הכירה באישה כבעלת חצי מהדירה ודחתה את תביעת הפינוי מטעם הבעל. עם זאת התקבלה תביעתו לחיוב האישה בדמי שימוש עבור החלק שלו בדירה.
ב"כ הבעל: עו"ד רון סולן
ב"כ האישה: עו"ד מוסטפא ראפע
עו"ד אלינור ליבוביץ' עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.