שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, הילה גורביץ עובדיה, דחתה לאחרונה בקשה זמנית דחופה של אם לאכיפת הסדרי שהות. האם טענה שהבן בן ה-17 אינו מקיים את זמני השהות ונמצא רוב הזמן לבדו בדירת האב, בעוד האב נמצא בחו"ל. נקבע שהמלחמה הארוכה בין ההורים לגבי חלוקת זמני השהות התישה את הקטינים וכעת יש להתחשב ברצונם ולהתאים את זמני השהות למציאות חייהם ופעילותם החברתית כמתבגרים.
הצדדים הם בני זוג לשעבר ולהם שני בנים משותפים בני 17 ו-15. בין ההורים התנהלו החל משנת 2008 סכסוכים משפטיים רבים הנוגעים בין היתר לזמני השהות של ילדיהם.
באוקטובר 2021, הגישה האם תביעה לאכיפת זמני השהות של הילדים שנקבעו בפסק דין ממרץ 2019. לטענתה, הבן הבכור מסרב לקיים את זמני השהות אצלה ולכן יש לחייבו לעשות כן.
לטענתה, האב שולט בזמני השהות ומסית את הקטינים שלא לקיים אותם. עוד לדבריה, האב נמצא בחו"ל 183 ימים בשנה, ובזמן שהוא לא בארץ הבן הבכור נותר לבדו בביתו במקום לשהות אצלה ביחידה נפרדת שהעמידה לרשותו. האם ביקשה להפנות את המשפחה לטיפול בשל קשיי הקשר המפתחים, ולחייב את האב בקנסות על הפרות של זמני שהות.
בהמשך הגישה האם בקשה למתן הוראה זמנית דחופה, בה בקשה שבית המשפט יפעיל את סמכותו וימנע מהקטין הבכור לשהות לבדו בדירת האב כאשר זה נמצא בחו"ל.
האב בתגובה הכחיש את טענות האם וטען שהקטין הבכור דווקא נמצא בקשר טוב עם האם ומגיע לביתה כל יום לאחר הלימודים, אוכל אצלה ולומד איתה מתמטיקה.
אפוטרופוסית לדין שמונתה לקטינים הביעה עמדה שלפיה הם מותשים מהמאבק ההורי הממושך וכעת יש לכבד את רצונם שלא להגביל את צעדיהם ואת זכות הבחירה שלהם בנוגע לאופן קיום זמני השהות.
להתאים למציאות חייהם
השופטת גורביץ עובדיה דחתה את הבקשה. היא הסבירה שלאחר בחינת הדו"חות החסויים, נוכח הנסיבות המורכבות במקרה זה וגילאי הקטינים, היא סבורה שאכיפת זמני השהות לא תהיה לטובת הקטינים.
השופטת ציינה שזמני השהות עם הבן הצעיר מתנהלים כפי שנקבע, והבן הבכור מגיע לבית האם כל יום לאחר לימודיו ובהמשך היום מתפנה לעיסוקיו החברתיים והלימודיים, כמו כל נער מתבגר, כך שלא מדובר בנתק כפי שהאם טוענת.
בנוסף, האם לא הציגה ראייה שמצדיקה לסטות מקביעת בית המשפט שניתנה רק לפני 3 שנים בעניינם, לפיה יש להתחשב ברצון הקטינים ולהתאים את זמני השהות לפעילותם החברתית.
עוד קבעה השופטת שהפניית הקטינים לטיפול לא תיטיב עימם, מפני שהם שבעי טיפול מכל סוג שהוא ולא ישתפו פעולה עם טיפול נוסף שייכפה עליהם.
לכן, בשלב זה השופטת לא ראתה לנכון לתת הוראות נוספות בעניין קיומם ותדירותם של זמני השהות.
על מנת לבחון את הדברים, היא הורתה לאפוטרופוסית לדין לפנות למסגרות החינוך של הקטינים כדי לקבל מהם מידע אודותיהם בפן החינוכי והתפקודי ובכל פן שיעלה בדעתה, והכל מבלי לערב את הקטינים או ללחוץ עליהם.
לבסוף הסבירה השופטת כי לאור ההליכים הממושכים בין ההורים, הפכו הקטינים ככלי מלחמה בידם וכעת זקוקים הקטינים לרגיעה.
לא נקבעו הוצאות.
שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין.
עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.