בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגישה אישה לקבלת פיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מסרבנות הגט שחוותה מבעלה לשעבר. לטענתה בניגוד להסכמות הגירושים לפיהן הגט יימסר לה תוך שבוע, בפועל היא עוגנה במשך 21 חודשים תמימים באופן העולה כדי הפרת חוזה ורשלנות. השופטת סגלית אופק דחתה את תירוצי הבעל לעיכוב בנתינת הגט – בין השאר בגלל סגרי הקורונה – ופסקה לאישה פיצוי של 3,000 שקל עבור כל חודש עיגון.

הצדדים, בני 52, נישאו בשלהי 1994 והביאו לעולם חמישה ילדים. לאחר חצי יובל של נישואים יחסיהם התערערו והאישה עזבה את הבית. ביולי 2019 הם חתמו על הסכם גירושים, במסגרתו התחייב הבעל למסור לאישה גט תוך שבוע בבית הדין הרבני.

אלא שזמן קצר לאחר מכן שינה הבעל את עורו, והודיע לבית הדין שהוא מעוניין בשלום בית עם האישה. הדבר הוביל לסדרת דיונים נוספת בבית הדין שהסתיימה רק באפריל 2021, עם מסירת הגט לאישה אחרי שנתיים ממועד ההתחייבות המקורי.

לאחר גירושיה הרשמיים, התפנתה האישה להגיש את התביעה לבית המשפט. לטענתה הנתבע הותיר אותה עגונה באופן מתמשך תוך שמנע ממנה להמשיך במסלול חייה. לדבריה היא אישה דתיה כך שעיגונה מנע ממנה להתחיל בזוגיות חדשה ולקיים יחסי מין עם אחרים.

לשיטת האישה סירובו של בעלה לתת לה גט מהווה הפרת חוזה ורשלנות, ומצדיק לפצותה בחצי מיליון שקל.

לעומתה טען הבעל שהעיכוב בגירושים לא נגרם בגללו אלא מפאת עניינים אחרים שאינם בשליטתו, כדוגמת משבר הקורונה שגרם לדחיית מועדי הדיון בהליכי הגירושים.

לחופש אין מחיר

השופטת אופק מתחה ביקורת נוקבת על מעללי הנתבע: "דעתי היא כי סרבנות גט בגינה נמנע מאישה להתנתק מקשר נישואין שאינה חפצה בו, לבחור בן זוג ולנהל חיי משפחה תקינים, עולה כדי פגיעה בזכויות היסוד שלה – באוטונומיה שלה וביכולתה לנהל אורח חיים תקין בהתאם למאוויה, להתנהל במהלך חייה כפי רצונה ובהתאם לשאיפותיה, לנהל חיי משפחה ולגדל ילדים באורח תקין, וכן פוגעת פגיעה קשה ברגשותיה ובזכותה שלא להיות משועבדת לכפייה שרירותית מצד הנתבע." 

היא הוסיפה כי התנהגות הבעל היא בבחינת הפרה ברורה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומצדיקה לפסוק פיצויים לתובעת.

בתוך כך השופטת קבעה שחזרת הבעל מהתחייבותו למסור גט והודעתו כי הוא מעוניין בשלום בית עם התובעת – עולה כדי הפרת הסכם הגירושים. ברובד הנזיקי קבעה השופטת שהבעל הפר את חובת הזהירות שלו כלפי אשתו ולשעבר, באופן המקים לטובתה טענת רשלנות.

השופטת אף דחתה את טענת הבעל לפיה משבר הקורונה אחראי לעיגון אשתו. לדבריה סירובו העיקש לתת גט לתובעת הוא שהביא לעיכוב ההליכים בבית הדין, ולא המגיפה העולמית.

היא הבהירה שבשום שלב הבעל לא הגיש תביעת שלום בית לבית הדין, מה ששומט את הקרקע תחת גרסתו לפיה רצה ביישור ההדורים עם אשתו.

בהערכת הנזק ציטטה השופטת מדברי האישה בעדותה, לפיהם הנזק התבטא בשלילת חירותה תוך אילוצה לגור עם הנתבע תחת קורת גג אחת. "את מחיר החופש אי אפשר לכמת", זעקה התובעת.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהנתבע יפצה את גרושתו ב-63,000 שקל וכן יישא בהוצאותיה בסך 18,000 שקל.

ב"כ התובעת: עו"ד א. גריידי

ב"כ הנתבע: עו"ד א. שפקמן

עו"ד יפעת בנג'אן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.