בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה השופט ערן שילה מבית המשפט למשפחה בירושלים תביעה לפירוק שיתוף שהגיש אדם נגד אשתו לשעבר. השניים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין ב-2016 שלפיו האיש יעביר לאישה את זכויותיו בדירה המשותפת תמורת 570,000 שקל. היא לא שילמה וטענה שהוסכם שהסכום יקוזז מחוב המזונות. השופט קיבל את טענת האישה בעניין הקיזוז והבהיר שהאיש לא יכול לסגת מההסכם כיום.
בני הזוג נישאו ב-1997 ונולדו להם ילדים משותפים. הם נפרדו ב-2014.
ב-2016 ניתן פסק דין בעניין מזונות הקטינים וחלוקת הרכוש. המזונות הועמדו על סך של 7,245 שקל. עוד נקבע כי דירת הצדדים תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים.
האישה ערערה על פסק הדין. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה האיש יעביר לאישה את זכויותיו בדירה המשותפת, האישה תיקח על עצמה את כל המשכנתא וכן תעביר לאיש סך של 570,000 שקל תמורת חלקו בדירה. להסכמות ניתן תוקף של פסק דין.
האישה לא שילמה את התמורה אם כי הקפידה לשאת לבדה בהחזרי המשכנתא.
בדצמבר 2016 הגיש האיש בקשה לביטול פסק הדין בטענה שהנתבעת הפרה את המתווה המוסכם. בינואר 2017 בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטה נאמר שהתובע יכול לגבות את הסכום שחייבת לו האישה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. עוד הובהר כי אם הוא לא יגבה את החוב בדרך של מכירת הדירה, זכויותיו בחצי מהדירה נותרות על כנן.
לאחר ההחלטה האיש לא הודיע על ביטול ההסכם והוא לא נקט בפעולה כלשהי בהקשר זה. ביוני 2017 הוא הפסיק לשלם מזונות.
לטענת האישה, האיש הפסיק לשלם מזונות לאחר שהוסכם ביניהם על קיזוז המזונות מהתמורה שהוסכמה.
האיש הכחיש את הטענה בדבר קיומו של הסכם קיזוז. לשיטתו, הוא הפסיק לשלם את המזונות על דעת עצמו בשל קשיים כלכליים וללא כל הסכמה או תיאום עם האישה.
את התביעה לפירוק שיתוף הגיש האיש רק בנובמבר 2020 על בסיס החלטת בית המשפט המחוזי מ-2017 לפיה לשיטתו הבחירה בין אכיפת המתווה המוסכם לביטולו מסורה בידו.
האישה מצידה תבעה למנות כונס נכסים להעברת חלקו של התובע על שמה. לשיטתה, פסק הדין לא התנה את ההעברה בתשלום התמורה ומכל מקום תשלום זה כבר בוצע דרך קיזוז המזונות.
ישב על הגדר
השופט ערן שילה דחה את התביעה לפירוק שיתוף. הוא קבע שגרסת האישה בדבר קיומו של הסכם קיזוז מסתברת יותר מגרסת האיש.
הוא הוסיף שגם אם תתקבל הנחת האיש שההחלטה מ-2017 אפשרה לו לבחור בביטול ההסכם (ולהישאר הבעלים של הדירה), לאחר מתן ההחלטה הוא לא הודיע על ביטול ההסכם ובחר ״לשבת על הגדר״ ולשמור על זכותו לאכוף אותו בהוצאה לפועל. בנסיבות אלה התובע הפסיד את הזכות לבטל את ההסכם.
עם זאת, השופט כתב שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שלפיה היא זכאית להעברת הזכויות על שמה ללא תלות בתשלום. הוא הוסיף שטענת האישה כי התשלום כבר הועבר בדרך של קיזוז עדיין מתבררת בהוצאה לפועל וטרם הוכחה.
בסיכומו של דבר קבע השופט שככל שייקבע שמלוא חובה של הנתבעת לתובע אכן קוזז, יהיה עליו לחתום על כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת זכויותיו בדירה על שמה.
האיש חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
ב"כ האיש: עו״ד א׳ בכור-בוני
ב"כ האישה: עו״ד א' אטיאס
עו"ד מאיה רוטנברג עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.