קבוצת המתגרשים/גרושים/פרודים היא אוכלוסייה שלכולנו יש פוטנציאל להשתייך אליה. במקרים רבים הליכי גירושים מובילים לכך שרכוש משותף מוחזק שלא כדין בידי אחד מבני הזוג. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהוא נשאר לגור בדירה המשותפת מבלי לשלם דמי שימוש לצד השני, משכיר נכסים משותפים בלי להעביר את החלק המגיע לאחר, מתנייד ברכב המשפחתי ומתנהל בחשבון הבנק כבשלו.
התוצאה: בן הזוג החזק כלכלית חי חיים טובים ומרווחים בעוד הצד השני מוצא את עצמו במציאות אחרת לגמרי, ללא קורת גג, בלי הכנסה שוטפת, תוך פגיעה באיכות החיים שהיה רגיל אליה ומתוך חרדה עצומה לעתיד לבוא. לעתים קרובות, בן הזוג החלש כלכלית גם נמצא בעמדת נחיתות בכל הנוגע להתנהלות המשפטית, שכן אין באפשרותו לשכור ייצוג הולם של עורך דין פרטי או לשלם את האגרות והערבויות לבתי המשפט. כך משיג בן הזוג המבוסס ניצחון טאקטי על בן הזוג חסר המשאבים.
שנים של התדיינויות
בשנת 1973 עיגנה מדינת ישראל בחוק יחסי ממון בין בני זוג את זכויותיהם הבסיסיות של בני הזוג הנשואים או הפרודים. מדובר באחד מחוקי המפתח בעולם הגירושים הקובע את חלוקת הרכוש. ברירת המחדל בחוק היא חלוקה שווה של הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים (איזון משאבים). חלוקה זו תתבצע כל עוד לא נקבע אחרת במסגרת הסכם ממון או הסכם חלוקת רכוש. באיזון המשאבים נכללים גם זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.
ככלל, באיזון המשאבים לא נכללים נכסים שהיו לאחד מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. החוק גם מוציא מתחולת הנכסים שיש לאזן בין בני הזוג גמלאות או פיצויים שנפסקו בגין נזק גוף.
החוק קובע בסעיף 5א את מועד חלוקת הרכוש המשותף בין בני זוג במקרה של פרידה. מועד זה עשוי לחול אף בטרם פקיעת הנישואין אם חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים האלה: הליך להתרת נישואין; תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים, תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש, בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים, קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד.
הליך גירושים הוא הליך קשה שאינו מצריך רק מאמצים פיזיים אלא גם משאבים כלכליים רבים. עד להכרעה משפטית במחלוקות בעניין הרכוש המשותף יכול לעבור זמן רב, לעתים שנים, שבהם בן הזוג החלש כלכלית נאבק כדי לשרוד. איפה הפתרון?
כבוד האדם
בשנת 1992 עיגנה מדינת ישראל בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו את זכויותיו הבסיסיות של כל אדם באשר הוא אדם. במסגרת החוק נקבע בסעיף 3 שאין פוגעים בקנינו של אדם. זכות הקניין הוכרה כזכות יסוד יצירת פסיקה עוד בטרם חוקי היסוד, והמשמעות של הכרה זו הייתה שאין לפגוע בזכות הקניין ללא הסמכה בדין.
כאן בדיוק תפקידו של המחוקק לקבוע הוראת שעה ולהסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לקבוע תשלומים תכופים, המחייבים את בן או בת הזוג הנותרים עם הרכוש המשותף אף טרם הגשת תביעה רכושית, להעביר תשלומים תכופים לבן הזוג שנותר ללא רכושו וזקוק לכספים אלה למחייתו (כלכלה, ביגוד, מגורים ועוד).
נהוג לפסוק תשלומים תכופים בתיקי תאונות דרכים בהם הנפגע נפצע קשה וזקוק לכספים בהתנהלות השוטפת עד להכרעה בתביעה העיקרית. התשלום התכוף נפסק על חשבון התביעה הראשית ומטרתו הגשת עזרה ראשונה מיידית.
ראוי להנהיג תשלומים תכופים גם בתיקי גירושים בהם פערי הכוחות בין הצדדים גדולים ונוצר מצב של אי צדק משווע בו אחד הצדדים שולט בכל הרכוש בעוד הצד השני חסר כל. מהלך זה ימנע סבל ועיוות דין של בן הזוג וזאת עוד לפני סיום בירור פרטי התביעה ומתן פסק הדין.
עו״ד יוסף שאבי עוסק בדיני משפחה
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.