בעל ירש דירת מגורים מאביו שנפטר עוד לפני שהתחתן. בחלוף שנות נישואים רבות דורשת אשתו חצי משווי הדירה. מה הסיכוי של תביעה כזו? התשובה לשאלה לא חד-משמעית, וכעורכת דין לענייני משפחה וגירושין מאוד מתסכל אותי לומר ללקוח שמתייעץ כי המצב אינו שחור או לבן – אבל זו האמת.
חוק יחסי ממון
זוגות מתגרשים שנישאו אחרי ינואר 1974 ולא ערכו הסכם ממון כפופים להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. החוק קובע כי כלל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך הנישואים הוא רכוש משותף שיאוזן ביניהם שווה בשווה. לעומת זאת, נכסים שהיו להם לפני הנישואים לא נחשבים לרכוש משותף ולא ייכללו באיזון המשאבים.
כאשר דירה המצויה במחלוקת נרכשה לפני הנישואים או התקבלה במתנה או בירושה, לכאורה היא לא אמורה להיכלל באיזון המשאבים. אבל במקרים מסוימים בית המשפט עשוי לקבוע כי לצד השני יש זכויות בנכס גם אם הוא לא משותף. לשם כך צריך אותו צד להוכיח כוונת שיתוף.
הלכת השיתוף
זוגות שנישאו לפני ינואר 1974 וידועים בציבור לא כפופים לחוק יחסי ממון. על זוגות אלה חלה הלכת השיתוף שקובעת הנחת בסיס שלפיה בני זוג שניהלו מערכת יחסים תקינה ותרמו יחד למאמץ המשפחתי זוכים בחלקים שווים בנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים, בלי קשר לרישום בטאבו.
לאורך השנים, התפתחה בפסיקה מגמה של הרחבת הלכת השיתוף, וכיום די בחיים תחת קורת גג אחת והיעדר קרע או פירוד של ממש כדי לקבוע שיתוף בין בני זוג. ה"מאמץ המשותף" יכול הוא להתבטא בתרומה לניהול משק הבית וגידול הילדים ולאו דווקא בהבאת כסף לתא המשפחתי.
שיתוף ספציפי
בהתאם לפסיקה, הוראות חוק יחסי ממון אינן מונעות יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי וברוח הלכת השיתוף, כשמדובר בנישואים ממושכים והרמוניים. עם זאת, מי שטוען לכוונת שיתוף בנכס "חיצוני" צריך להוכיח שמלבד חיי נישואים ישנו "דבר מה נוסף" שמעיד על כך.
בין יתר הפרמטרים שנבחנים בהקשר הזה בהתאם לפסיקה הם:
- האם הנכס היה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואים או נרכש אחריהם
- אם התקבל בתקופת הנישואין, האם זה היה מכוח ירושה או מתנה
- האם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר
- אורך התקופה בה הנכס היה רשום על שם אחד מבני הזוג והאם בני הזוג התגוררו בו, ואם כן כמה זמן
- אורך חיי הנישואים
- האם ניטלה הלוואת משכנתה על הדירה ועל ידי מי שולמה
- האם בוצעו שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית
- התנהגות הצדדים, אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף
- האם בן הזוג הבטיח או הביע כוונה מפורשת להפוך את הנכס למשותף
דירת מגורים כ"גולת הכותרת" של הנכסים המשפחתיים
בתי המשפט נוהגים להקל על הוכחת כוונת שיתוף כשמדובר בדירה שבה חיו בני הזוג היות ומדובר בנכס משפחתי מובהק. כשמדובר בדירה שהופכת לדירה משפחתית הגבולות בין המשאבים מיטשטשים ולכן כמות הראיות הנדרשת להוכחת השיתוף קטנה יותר.
שיתופיות מוחלשת
במקרים מסוימים בתי המשפט יכולים לקבוע שנכס חיצוני שהוכח לגביו "דבר מה נוסף" לא יחולק שווה בשווה בין בני הזוג, ובן הזוג הלא רשום יזכה בחלק קטן יותר משום שהשיתופיות בו מוחלשת. למשל, במקרה שנדון בבית המשפט למשפחה נקבע שלבעל מגיעים רק 15% מהדירה שרכשה אשתו 6 שנים לפני הנישואים. זאת, משום שהוכיח שהשקיע בה והביא עמו כסף לנישואים, אבל לא ברמה שמספיקה לקבוע שהוא זכאי לחצי מהדירה.
מאחר שמדובר בפרמטרים תלויי נסיבות ובפסיקות בתי המשפט אפשר למצוא מקרים שבהם נקבע שיתוף מלא, מקרים שבהם נקבעה שיתופיות מוחלשת ומקרים שבהם נשלל השיתוף כליל – ברור שאין אפשרות לצפות את התוצאה מראש. אין כללים ברורים וחד-משמעיים שמאפשרים לומר בוודאות שנכס שנרכש לפני הנישואים מוגן מפני בן הזוג או בהכרח גם שייך לו. על כן, במקרים כאלה חשוב מאוד שיהיה מעורב עורך דין שעוסק בדיני משפחה ומכיר את הפסיקה לעומק.
עו"ד אלינור ליבוביץ עוסקת בדיני משפחה וירושה, חלוקת רכוש והסכמי ממון
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.