בני זוג, הורים לשתי בנות, נישאו בשנת 2000 והתגרשו ב-2012. ב-2017 מונו אחיותיה של האישה כאפוטרופסיות שלה לאחר שמצבה הרפואי התדרדר. הן פתחו בשמה בהליך לביטול הסכם הגירושין וטענו שהבעל ניצל את מחלתה והסתיר נכסים. בית המשפט דחה את התביעה וקבע בין היתר כי במהלך המשא ומתן האישה ויתרה במודע על גילוי מלוא הנכסים.

בינואר 2012 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין כולל שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. הם קבעו בו שורת הוראות הקשורות לילדות (כיום בנות 14 ו-18), ובין היתר נקבע כי המשמורת תהיה בידי האם. בנוסף נקבע כי האישה תקבל דירת גן בת 6 חדרים שתירשם על שמה ועל שם הילדות, את תכולת ביתם של בני הזוג וכספים נוספים.

מצבה של האם, חולת טרשת נפוצה, החמיר בשנים שלאחר אישור ההסכם והילדות עברו למשמורת האב.

בתביעה לביטול ההסכם שהגישו האחיות הן טענו כי האיש, יהלומן, העלים מאחותן הכנסות ורכוש בשווי 31 מיליון אירו תוך ניצול מניפולטיבי של מחלתה הקשה. הן הסתמכו בעיקר על עדות גיסו של האיש (בעלה של אחותו) שטען כי האיש העביר על שמו חברות באופן פיקטיבי במטרה להבריח רכוש.

לטענתן, אחותן לא ידעה על היקף הנכסים שהוסתרו ממנה ביודעין ובכוונה תחילה ולא הייתה יכולה לוותר עליהם במסגרת ההסכם כך שיש להורות על ביטולו.

האיש התנגד וטען כי הצדדים חתמו על ההסכם לאחר משא ומתן ממושך בזמן ששניהם היו מיוצגים. לטענתו, האישה ידעה על עסקים והשקעות בהם היה מעורב והיא ויתרה ויתור מושכל על הדרישה להצגת היקף הרכוש. ויתורה של האישה נעשה כנגד היענותו לדרישותיה הכלכליות השונות ורצונה להבטיח לעצמה ביטחון כלכלי ולא להיות חשופה לסיכונים הגלומים בעסקיו.

לא אובייקטיבי

השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה כי הטענה שהאיש הסתיר בזדון ובאופן מכוון את רכושו במשא ומתן לא רק שלא הוכחה אלא נסתרה. עולה מהעדויות שהאישה ועורכת דינה היו מודעות היטב לכך שלאיש עסקים והשקעות שהאישה אינה מעורבת או בקיאה בהם. ניכר כי האישה הסכימה לוותר על טענות בעניין נכסיו בתמורה לכך שתקבל זכויות וודאיות בהיקף לא מבוטל.

השופטת הדגישה כי במסגרת המשא ומתן נעשה ויתור מושכל של האישה והיא החליטה שלא להיכנס לגילוי מסמכים ובדיקת הנכסים לאחר שהאיש שיפר את הצעתו הכספית. במצב זה לא ניתן לומר כי האיש הסתיר נכסים מהאישה.

כמו כן, מנוסחו של ההסכם עולה שהצדדים ציינו מספר רב של פעמים שמדובר בהסכם כולל המאזן את כלל הרכוש.

עו
עו"ד אברהם אלטלף | צילום: צילום עצמי

השופטת הוסיפה כי האחיות הסתמכו על עדותו של גיסו של האיש אך זו קרסה. ניכר כי הגיס אינו אובייקטיבי ומונע מסכסוך עסקי קשה שהתפתח בינו לבין האיש.

מלבד תחושתן הקשה כי ״האיש נטש אישה חולה״ האחיות לא הוכיחו בראיות ובעדויות איך הוא ניצל את אחותן. השופטת הדגישה כי דבר המחלה התגלה עוד כעשור טרם הפרידה והאיש הוא שטיפל בה טרם הפרידה.

האישה חויבה בהוצאות בסך 35,100 שקל ובהוצאות האפוטרופוס לדין שמונה לילדות בסך 23,400 שקל.

ב״כ התובעת: עו"ד דיין-וולפנר ועו"ד סגמן-דקל

ב״כ הנתבע: עו"ד גייזלר

עו"ד אברהם אלטלף עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל