בית המשפט למשפחה בראשון לציון קיבל לאחרונה חלקית תביעת כתובה ומזונות ילדים שהגישה אם ל-3 נגד עיזבון בעלה המנוח ונגד גיסתה לשעבר – הזוכה הבלעדית ברכוש הבעל על פי צוואתו. השופטת מירה רום פלאי קבעה שהבעל אינו יכול להשתמט מחובותיו כלפי אשתו וילדיו באמצעות עריכת צוואה, ולפיכך על העיזבון לשלם לאלמנה חלק מסכום כתובתה ואת מזונות בנו הקטין.
התובעת והמנוח נישאו בשלהי 1994 כאשר במעמד החתונה חתם המנוח על כתובה בסך 1,800,000 שקל. במהלך נישואיהם הביאו בני הזוג לעולם שלושה ילדים, כאשר במועד הגשת התביעה שניים מהם כבר היו בגירים והשלישי קטין כבן 17. בשלב מסוים יחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון והבעל פצח בהליכי גירושים. כשנה לאחר מכן הוא חתם על צוואה לטובת אחותו (הנתבעת) תוך הדרת אשתו וילדיו מרכושו. מאוחר יותר הוא נהרג בתאונת דרכים.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט בנובמבר 2019 טענה האלמנה שבהתאם לדין העברי המעוגן בחוק הירושה היא זכאית לפרוע את כתובה במלואה מן העיזבון. עוד נטען כי המנוח הותיר את ילדיו כשהם ללא רכוש, כאובים ונזקקים, ובנסיבות שנוצרו על העיזבון לשאת במזונותיהם.
מנגד טענה אחות המנוח כי התובעת היא שהרחיקה את המנוח מביתו, ובנסיבות אלה היא לא זכאית לכתובה בכלל. ביחס למזונות נטען בין היתר שילדי המנוח נטשו אותו, השפילו אותו והתייחסו אליו כזר בביתו – וממילא הוא (והעיזבון בנעליו) פטור ממזונותיהם.
סכום הכתובה מוגזם
השופטת רום פלאי הסבירה שלפי הפסיקה סכום הכתובה הינו בבחינת חוב הרובץ על הבעל, ואחרי מותו – על עיזבונו. "הבעל אינו יכול להשתמט מהתחייבותו על פי שטר כתובה או לעקוף התחייבות זו על ידי עריכת צוואה", הבהירה.
לאור זאת השופטת קבעה שהתובעת זכאית באופן עקרוני לכתובה, אלא שלדבריה סכום הכתובה בסך 1.8 מיליון שקל הינו מוגזם ואין לו תוקף מחייב. השופטת הביאה מפסיקת בית הדין הגדול לפיה כתובה לא נועדה להעשיר את האישה ולדלדל עד עפר את הבעל, אלא מטרתה לאפשר לה קיום בכבוד עד לאחר שתינשא מחדש.
בנוסף כתבה השופטת שיש להביא בחשבון את הלחץ שבו נמצא החתן דקות ספורות לפני כניסתו לחופה, ואת רצונו להרשים את אורחיו ואת משפחת הכלה – עניין שמניע אותו להפריז בסכום הכתובה. משכך היא פסקה לטובת התובעת עשירית מסכום הכתובה, קרי 180,000 שקל.
אשר למזונות קבעה השופטת שבנו של המנוח (שהיה קטין במועד פטירתו) זכאי באופן עקרוני למזונותיו באופן רטרואקטיבי עד הגיעו לבגרות, וזאת על אף שחי בנתק מאביו. היא כתבה שכבגיר ייתכן והיה מחדש את הקשר עם אביו ועל כן הוא נהנה מהספק.
לאור זאת השופטת קבעה כי ישולם עבור הבן סך של 30,400 שקל, כסכום חד פעמי מתוך העיזבון.
לצד זאת קיבלה השופטת את תביעת המנוח שהוגשה טרם מותו, לקבלת דמי שימוש עבור מגורי האישה בדירת הצדדים במשך כשנתיים לאחר הנתק ביניהם. הסכום שחויבה התובעת לשלם לעיזבון הועמד על 80,300 שקל.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ירון גרוס עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.