בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה בתל-אביב נקבע כי אב שמנע משלושת ילדיו לחזור עם אמם לשווייץ – המדינה בה גרו ב-5 השנים האחרונות – פעל בניגוד לחוק אמנת האגהשופט שמואל בר-יוסף, שקיבל את תביעת החטיפה שהגישה האם, הורה לפיכך על השבתם המיידית לשוויץ אך בד בבד הבהיר כי בינואר הקרוב תצטרך האם להוציא צו שיאפשר לה את המשך השהות שם. זאת, מאחר שההסכמה בין ההורים הייתה שהמגורים בחו"ל יהיו לתקופה קצובה בלבד.

ב-2014 עקרה המשפחה לשוויץ כדי שהאם תשלים פוסט-דוקטורט. ב-2017 ההורים נפרדו והאב חזר ארצה והותיר את שלושת הילדים (כיום בני 8,12 ו-15) עם אמם.

ביולי השנה הגיעו האם והילדים לביקור בארץ והאב ניצל זאת כדי ליטול את הדרכונים של הילדים ואת אישורי השהייה שלהם, והודיע לאם כי אינו מסכים שיחזרו עמה לשוויץ. בתוך כך הוא הגיש תביעת משמורת בבית הדין הרבני והוציא צו לעיכוב יציאת הילדים מהארץ.

בתביעת החטיפה שהגישה מיד לאחר מכן, טענה האם כי מרכז החיים של הילדים בשווייץ ויש להורות על השבתם.

האב טען כי ההסכמה שהילדים ישהו עם אמם בחו"ל הייתה רק עד תום הפוסט-דוקטורט, ו-5 השנים שהוקצבו לשם כך מסתיימות בדצמבר 2019. למרות זאת, התגלה לו שהאם לא מתכוונת לשוב ארצה בשנים הקרובות. טענה נוספת שהעלה הייתה כי מאחר שהמשמורת לא נקבעה אצל האם באופן רשמי הותרת הילדים בישראל לא נחשבת לחטיפה.

לא התכוונו להשתקע

השופט שמואל בר יוסף לא קיבל טענה אחרונה זו, וקבע כי אף אם המשמורת לא נקבעה בהליך משפטי הרי שבפועל הילדים היו אצל אמם וגרו עמה בשנים האחרונות. בתקופה זו, הוסיף, הילדים השתלבו בבתי ספר ובמסגרות חברתיות בשוויץ – שהפכה בתקופה זו למרכז חייהם ולמקום מגוריהם הרגיל, ומשכך האב ביצע חטיפה לפי חוק אמנת האג.

עם זאת, השופט הבהיר כי אי אפשר להתעלם מכך שכוונת ההורים מלכתחילה הייתה לשהות בשוויץ לתקופה קצובה. בהקשר זה קיבל השופט את גרסת האב, שנתמכה גם בהסכם שנכרת בינו לבין האם ב-2017 שבו התחייבה להגיש מועמדות למשרה בישראל, ובהודעות טקסט שבהן כתבה ש"לא צריך לעשות את כל הסלט הזה, גם ככה חוזרים בסוף השנה".

עו
עו"ד איילה תל-פז | צילום: אלי דסה

במצב שבו היציאה מן הארץ הייתה מראש לתקופה קצובה וללא כוונת השתקעות, קבע, ההלכה היא שמקום המגורים הרגיל של הילדים יהיה במדינה החדשה רק למשך התקופה המוסכמת, וכל טענה אחרת בנושא מהווה חוסר תום לב.

בסיכומו של עניין השופט קבע כי מאחר שמקום מגוריהם הרגיל של הילדים עד דצמבר 2019 הוא בשוויץ הרי שהאב צריך להחזיר אותם לשם לאלתר. עם זאת, החל מינואר 2020 תצטרך האם להוציא צו שיפוטי שיאפשר לילדים להישאר שם, שאחרת השהות שלהם תהיה לא חוקית.

לנוכח התנהלות חסרת תום לב מצד האם –  שניסתה לשוות רושם כאילו השכלתה האקדמית לא הייתה המטרה המובהקת של הנסיעה ורק בעדותה גילתה שחתמה על חוזה העסקה לארבע שנים בשוויץ – לא נפסקו לטובתה הוצאות.

שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד איילה תל-פז עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל