סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת השופט אסף זגורי קבע לאחרונה בפסק דין עקרוני כי במקרים של ניכור הורי פתולוגי יש מקום לשקול ביטול או הפחתה של תשלומי המזונות מצד ההורה הדחוי. בתוך כך נקבעו קריטריונים מנחים לבחינת הפתרון הצודק שמצד אחד לא יביא את הילדים לפת לחם ומצד שני יגרום להורה המנכר לקחת אחריות על הנזק הקשה והעמוק שהוא גורם לילדיו.
פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגיש אב לשלושה (16, 14 ו-12) לביטול מזונות על רקע ניכור הורי קשה שהוביל לכך שמזה כ-4 שנים כמעט ולא מתקיים בינו לבין ילדיו כל קשר.
מדובר באחת הפרשות הקיצוניות והחמורות, שהחלה לאחר שהאם טענה כי האב התעלל בילדים מינית. בעקבות זאת נפתחה חקירה פלילית והאב הורחק מהבית ומהילדים למשך תקופה ארוכה. בתוך כך, המשיכה האם להשפיע על הילדים ולהסית אותם נגד האב שנתפס בעיניהם כאדם אלים ומסוכן. יודגש כי כל טענות האם הופרכו ונקבע באופן חד-משמעי כי האב מעולם לא התעלל בילדיו.
לאורך כעשר שנים נעזר בית המשפט במומחים רבים במטרה להביא לחידוש הקשר ולסייע לילדים שפיתחו מצוקות נפשיות קשות. אלא שדבר לא סייע וכיום ברור שהסיכוי לקיומו של קשר אפסי.
לא באשמת הילד
בנסיבות אלה ניגש השופט אסף זגורי להכריע בתביעה וניצל את ההזדמנות כדי לגבש מתווה שינחה את שופטי המשפחה במקרים דומים.
השופט ציין בראש ובראשונה כי סנקציה של ביטול או הפחתת מזונות מופנית כלפי ההורה המנכר ובשום פנים לא מטילה אחריות על הילד שנפל קורבן להתעללות פסיכולוגית קשה.
השופט הבהיר כי מדובר בעונש לגיטימי וצודק כלפי הורה שמסכל את זכותו של ההורה האחר לקחת חלק בחיי ילדיו ומונע מהם קשר חיוני. עם זאת, יש להשתמש בו רק במקרים קיצוניים ולאחר שכל האפשרויות לחידוש הקשר מוצו.
בפסק הדין מנה השופט שורה ארוכה של שיקולים שיש לבחון טרם מתן החלטה בנושא: מידת הניכור ההורי, האחריות של כל אחד מההורים למצב, משך הזמן בו שורר הנתק, התגייסות ההורים להתערבות טיפולית, הסיכוי לחידוש הקשר והיכולת של ההורה המנכר לספק את צרכי הילדים בגפו. בהקשר זה הדגיש השופט כי ברור שאין מקום לשנות את המזונות אם הדבר עשוי לסכן את הילדים.
השופט התייחס גם להלכת בע"מ 919/15 – שם ייצגתי את האב – שבעקבותיה השתנתה ההתייחסות לחבות האב במזונות הילדים: "לכאורה, שינוי ההלכה ופרשנות הדין העברי בעקבות הלכת בע"מ 919/15 אמור היה 'להקל' על הערכאות הדיוניות והערעוריות לשקול בחיוב הפחתה של מזונות במקרים של סרבנות קשר". עם זאת, ציין, כי גם ללא ההלכה החבות של הורה מסורב קשר במזונות היא מדין צדקה.
לגופו של המקרה הנוכחי ציין השופט כי האם היא האחראית המרכזית לניכור ההורי הקשה והקיצוני, וכי אחרי עשור של ניסיונות אין סיכוי לשיקום הקשר בעתיד הנראה לעין. עקרונית, היה מקום לפיכך להורות על הפחתה משמעותית במזונות אלא שמצבה הכלכלי הקשה לא מאפשר זאת.
השופט ציין כי הפחתה קיצונית עשויה להוביל את הילדים לאסון כלכלי, בפרט כשהמזונות מסתכמים ב-3,750 שקלים והשתתפות במחצית הוצאות הרפואה והחינוך החריגות.
לפיכך השופט קבע כי האיזון הנכון יהיה להפחית את המזונות באופן הדרגתי ומתון: תחילה תבוטל השתתפות האב בהוצאות החריגות ויופחתו 500 שקלים. אם הקשר עם הילדים לא יחודש בתוך שנה יופחתו 500 שקלים נוספים. בהמשך, אם הקשר לא יחודש עד שהבן הצעיר יגיע לבגירות (2026) יוכל האב לתבוע מהאם החזרים של 75% מסכומי המזונות ששילם ממתן פסק הדין.
ב"כ התובע: עו"ד דקלה אסידו
ב"כ הנתבעת: עו"ד לענייני משפחה גלית בלאו
עו"ד מאיה רוטנברג עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל