ב-2013 ציוו בני זוג את כל רכושם האחד לשני. חודשיים לאחר מכן נפטר האיש ממחלה סופנית וזוגתו הגישה בקשה לקיום הצוואה. ילדיו מנישואיו הקודמים טענו שאביהם היה תחת השפעת תרופות ושבת הזוג ניצלה את חולשתו אך בית המשפט למשפחה קבע שהאב היה עצמאי וצלול וניכר שידע מה הוא עושה.

בבקשה שהגישה בת הזוג באמצעות עו״ד אורי צפת היא סיפרה שהכירה את המנוח ב-2005 ובשמונה השנים האחרונות לחייו הם היו ידועים בציבור. היא הוסיפה שהם לא הביאו לעולם ילדים משותפים אך לכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים.

האישה עתרה לקיים את צוואת בן זוגה מיולי 2013 בה הוריש לה את כל רכושו תוך נישול ילדיו.

ילדי המנוח התנגדו לצוואה. שני ילדיו מנישואיו הראשונים, שיוצגו על ידי עו״ד אפרים מנדלמן, טענו כי מאז נפרדו הוריהם שמר עמם האב על מערכת יחסים קרובה ואוהבת. לדבריהם, כוונתו האמיתית הייתה להותיר את חלק הארי של עזבונו להם.

עוד לטענתם, כתוצאה ממחלתו סבל אביהם מכאבים ובחודשי חייו האחרונים הוא היה תחת השפעת תרופות וסמים רפואיים ולא כשיר לחתום על הצוואה. בנוסף, הוא היה תלוי באופן מוחלט בבת זוגו והיא החתימה אותו על הצוואה תוך ניצול חולשתו וכשהיא מעורבת באופן פעיל בעריכתה.

בנו של האיש מנישואיו השניים, שיוצג על ידי עו״ד אהרון טירר, הצטרף לטענות.

המבקשת, שיוצגה על ידי עו״ד אורי צפת, הסבירה שהמנוח רצה לערוך צוואה כדי להבטיח שכל הרכוש המשותף יעבור לאחר מותו אליה. לדבריה, הוא לא רצה להוריש לילדיו דבר מאחר שהיו עמו בקשר מועט ולא כיבדו אותו.

היא הוסיפה שבתקופה בה נערכה הצוואה המנוח היה עצמאי לחלוטין וללא בעיות קוגניטיביות או נפשיות שפגעו בכשירותו.

כשירות מלאה

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת שלי אייזנברג, דחתה את ההתנגדות ואישרה את הצוואה.

השופטת קיבלה את קביעת המומחה הרפואי שמונה בתיק שלפיה ״ניתן להניח במידה גבוהה של סבירות כי המנוח היה בכשירות קוגניטיבית, שכלית ונפשית מלאות להבין את טיב הצוואה״.

כמו כן, היא דחתה את טענות הילדים להשפעה בלתי הוגנת וציינה שבזמן עריכת הצוואה המנוח לא נעזר בשירותי סיעוד, המשיך לנהוג ולהתנהל בכוחות עצמו ואין ראיה לכך שהיה תלוי במבקשת מבחינה פיזית או שכלית.

עוד התרשמה השופטת שמערכת היחסים בין המנוח לילדיו לא הייתה קרובה וחזקה. כך למשל התברר שהבן הגדול ידע על מחלת אביו רק יומיים לפני פטירתו.

״מחומר הראיות עולה מעל לכל ספק כי רצונו של המנוח משתקף מצוואתו ועולה בקנה אחד עם נסיבות חייו ומערכת היחסים שלו עם ילדיו״, כתבה השופטת.

עוד היא ציינה שאמנם נפלו בצוואה מספר פגמים צורניים, כמו העובדה ששני העדים לא חתמו עליה בו זמנית אלא בהפרש של כמה שעות, אך הדבר אינו פוגע במסקנתה שרצונו של המנוח היה להעניק את כל רכושו למבקשת.

לא ניתן צו להוצאות.

ב״כ המבקשת: עו״ד אורי צפת

ב״כ המתנגדים: עו״ד משפחה אפרים מנדלמן, עו״ד אהרון טירר

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין