בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש אדם על פסק דין שקבע כי עשרות מיליוני שקלים שהצטברו בחשבון הבנק שלו משותפים לו ולגרושתו. האיש טען כי הצדדים חיו בהפרדה רכושית ומדובר בכספים שמקורם חיצוני. האישה טענה כי הצדדים הסכימו שכל הכספים משותפים ושעל סמך זה היא הכניסה לתא המשפחתי את כל הונה. בית המשפט קבע שהאישה הוכיחה כוונת שיתוף בחשבון.
בני הזוג נישאו באנגלינה בתחילת 1979 ועלו לישראל ב-1983. במועד הנישואים האיש היה בן 53 והאישה בת 41. לשניהם היו אלה נישואים שניים ולכל אחד מהם שלושה ילדים מנישואים קודמים. לא נולדו להם ילדים משותפים.
האיש היה בעלים של מפעל באנגליה ובשנת 1983 הוא מכר את המפעל תמורת מיליוני ליש״ט. הוא השקיע כספים אלו, שהופקדו בחשבונו, בשוק ההון. מאז שמכר את המפעל האיש אינו עובד והצדדים חיו במשך השנים ברמת חיים גבוהה מפירות הכספים שהושקעו.
ב-2019 פרץ משבר ביחסים ובני הזוג נפרדו. הם מכרו את פנטהאוז שהיה בבעלותם בכ- 13 מיליון שקל והתמורה חולקה ביניהם בחלקים שווים.
בחשבון הבנק של האיש הצטבר סכום של כ-39 מיליון שקל. האישה ביקשה לקבוע שקיים שיתוף ספציפי בחשבון ושהיא זכאית למחצית ממנו. לטענתה, במהלך השנים היא הכניסה לתא המשפחתי את כל הונה ואין משמעות לרישום החשבון על שם האיש בלבד מאחר שהיה מוסכם עליהם שכל כספיהם משותפים.
האיש טען מנגד, שהצדדים נהגו במשטר של הפרדה רכושית ללא כוונת שיתוף והאישה ידעה על כך לפחות משנת 2007. לדבריו, הכספים בחשבון מקורם בנכס חיצוני – תמורת המפעל שהיה לו לפני נישואיו. לכן, החשבון שייך רק לו.
אך בית המשפט למשפחה קיבל את תביעת האישה וקבע שהיא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בחשבון.
האיש לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור. הוא טען בין היתר כי האישה יצאה עם רכוש רב מהנישואים ולכן לא קופחה. הוא הוסיף שהיא בעצמה הודתה בחקירתה שהוא שמר באדיקות על הפרדה רכושית לכל אורך הנישואין וכי "הוא תמיד האמין שכל הכסף שייך לו.
עמדה בנטל הכבד
השופט נפתלי שילה דחה את הערעור. הוא הבהיר שאין לראות בעובדה שהמערער הקפיד לשמור על חשבון נפרד במהלך כל השנים בכדי לגרוע מיכולתה של האישה להוכיח שלמרות זאת, הייתה כוונת שיתוף ספציפי בחשבון.
הוא קבע שהאישה עמדה בנטל כבד זה והוכיחה שלא רק שהוסכם על שיתוף מלא בנכסים, אלא שהיא העבירה במהלך השנים כספי ירושה ומתנה שקיבלה ממשפחתה הגרעינית בשווי משמעותי לתוך "הפול" המשפחתי המשותף.
עוד ציין השופט כי הצדדים חתמו על הסכם ב-1988 בו נאמר כי הם מתייחסים לנכסים שלהם בבעלות משותפת בחלקים שווים. האישה הסתמכה על הסכמה זו והעבירה את כל נכסיה החיצוניים ל״פול״ המשפחתי.
השופט מצא את טענת האיש בעניין הקיפוח מקוממת: ״העובדה שהאישה קיבלה מחצית מתמורת בית יקר שהיה שייך לצדדים לא אמורה לבטל את זכותה לקבל גם מחצית מהכספים הרבים שהוכח שהוסכם שהם משותפים״, קבע.
המערער חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 40,000 שקל.
השופטים שאול שוחט ועינת רביד הצטרפו לתוצאה.
ב"כ המערער: עו"ד רוברט ליכט-פטרן
ב"כ המשיבה: עו"ד ליבנת רידר
עו"ד אביטל רבינוביץ עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.