אביהן של סיגל ודנה הוריש להן עסק משפחתי. בחלומותיו הגרועים ביותר הוא בוודאי לא דמיין שהעסק אותו טיפח במשך שנים יוביל לפיצוץ ונתק בין שתי בנותיו האהובות. אמן של דנה וסיגל, נותרה חסרת אונים מול המאבק שניהלו בנותיה, ויזמה פנייה לגישור.
הסכסוך של דנה וסיגל פרץ סביב אחד ההקשרים המוכרים בהם נתקים משפחתיים עלולים להתהוות והוא העסק המשפחתי. הבחירות וההחלטות בעסק משפחתי מבוססות מחד על מניעים עסקיים טהורים ומאידך על מוטיבים רגשיים, מערכתיים ודינמיקות משפחתיות. שילוב זה עלול לייצר מתחים ומצבי עימות. הניסיון מלמד כי תהליכי גישור בעסק המשפחתי – המאפשרים מרחב הידברות פתוח, כנה, משתף ועם זאת דיסקרטי – מביאים את המשפחה לבנות הסכמות, המבוססות על הצרכים האותנטיים של כל אחד מבני המשפחה, ולהיות שותפים פעילים ביישומן.
משהו עמוק יותר
כבר בפגישת הגישור הראשונה עם שתי האחיות, התברר כי הסכסוך האמיתי ביניהן אינו על אופן חלוקת הירושה או על העסק שהותיר אחריו אביהן, כי אם על תחושות עמוקות יותר של העדר שוויון. הן סיפרו על אירועים ותחושות מהעבר, החל מתשומת לב מוגברת שקיבלה בילדות אחת הבנות, ועד לתחושת קיפוח בהעדפת בן זוג האחת על פני בן זוגה של השנייה.
למעשה סכסוך הירושה, שהיה הקטליזטור לנתק בין שתי האחיות, ביטא כאב עמוק הרבה יותר. התפרצותו, אם כך, יכולה היתה להתרחש בעקבות כל אירוע אחר. בשיחה עם דנה וסיגל התברר כי גם ילדיהן ניתקו את הקשר ביניהם. ואכן, אחת מהסכנות הגדולות הטמונות בנתק המשפחתי היא נטייתו לעבור מדור לדור. נתק שהחל בין שני בני משפחה עלול להתפשט לבני משפחה נוספים, לייצר קואליציות ובריתות ולהמשיך גם לדורות הבאים שלא בהכרח הכירו את בני המשפחה שהיו המקור לנתק. חמור מכך, אמא שנמצאת בנתק מאחותה עלולה למצוא בעתיד את ילדיה שלה מצויים בנתק ביניהם, מאחר שאימצו את דפוס הנתק במשפחה כסגנון ל"פתרון" קונפליקטים.
מדוע כל כך קשה לנו לסלוח?
היכולת לסלוח קשורה ביכולת לקבל את החלקים החשופים והפגיעים שלנו. אם נסלח למי שפגע בנו נקבל לכאורה את המקום המושפל, הכואב והפצוע בעצמנו. כעס נתפס כרגש המבטא כוח. קל לנו יותר להיות במקום הכועס, הנחווה כחזק, מאשר במקום הסולח והפגיע.
אולי חמורה יותר מתחושת הכעס היא תחושת האדישות. בנתקים בין בני משפחה שהם ארוכים במיוחד, תחושות הכעס והעלבון עלולות להתחלף בתחושת אדישות. הנתק עלול להפוך לשגרה, לדרך חיים ואינו מעורר את בני המשפחה ליצירת פעולה של שינוי.
סיבה נוספת שמקשה על צדדים לייצר שיח קשורה בהיבטים של תפיסה עצמית. לא אחת, אנו מגדירים עצמנו דרך השוואה לאחרים, והנטייה שלנו לעשות דמוניזציה לזולת משרתת למעשה את הצורך להטיב עם איך שאנו תופסים את עצמנו. זהותנו. ברגע שאנו מנגידים את האחר ומייחסים לו תכונות או כוונות שליליות, אנו מיד מייחסים לעצמנו את ההפך. הבנת הצורך הזה בסכסוך, באמצעות צד ניטרלי, גם היא עשויה להקל על היכולת לסלוח.
כיצד גישור יכול לסייע לסלוח ולהפוך ניתוק לתיקון?
תקשורת בין מתגשרים המסתייעת בצד שלישי ניטרלי מאפשרת להם לראות זה את זה ולהבין את הצרכים האמיתיים האחד של השני, ועל בסיסם לייצר הסכמות.
אחת הדרכים להקל על היכולת לסלוח טמונה בתפיסת הסליחה כאקט של ניצחון בשונה מאקט של כניעה. כאשר אדם סולח לרעהו הוא מבטא בכך בחירה מודעת, לקיחת אחריות, עוצמה ושליטה. המקום הפאסיבי שנפגע בעבר הופך למקום אקטיבי שבוחר בפעולה.
במהלך הגישור הבינו דנה וסיגל כי הנתק והכעס הרב, היה ביטוי לדבר ההפוך לחלוטין – כמיהה לקשר. הריב והכעס שלהן תיחזק, באופן אבסורדי, את נוכחות האחת בחייה של השנייה.
במקרים רבים אנו רואים כי הסכסוך מוביל לעיסוק אינטנסיבי באדם האחר, בשיח עליו ובנוכחות של רגשות עוצמתיים ביחס אליו. לא תמיד קל לוותר על הסכסוך כי משמעותו לוותר על הנוכחות הרגשית (גם אם השלילית) של האחר. לכן, בגישור אנו רואים בנתק גם הזדמנות להבין מה חשוב לכל אחד מבני המשפחה, ולהחיות מחדש את הקשר הבריא, החם והקרוב.
הליך הגישור של דנה וסיגל אפשר הזדמנות ליצירת משהו חדש גם בעסק המשפחתי ובעיקר בקשר ביניהן. הוא אפשר מעבר מניתוק לתיקון וזו העוצמה הגדולה הטמונה בגישור שבנתקים משפחתיים.
* ניר בן נון ואסנת עין דור-חצב הם מגשרים משפחתיים ועסקיים במרכז הגישור "שולם". הטור נכתב בשיתוף צוות "שולם"
פרטי המקרה שונו לצורך שמירה על פרטיות המתגשרים
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין