בית המשפט למשפחה בבאר-שבע דחה לאחרונה את בקשתם של שבעה אחים ואחיות לביטול צוואת אביהם – שנפטר בגיל 113 – ובה ציווה את נכסיו לנכדו. שבעת המבקשים העלו טענות רבות לגבי התנהגות הנכד וכן לגבי מצבו הרפואי של אביהם המנוח, אולם בבית המשפט גרסתם פשוט קרסה, והשופט בן שלו קבע כי אין הצדקה לבטל את הצוואה.  

המנוח הלך לעולמו ב-2002. בצוואתו שנערכה כשנה לפני כן, הוריש לנכדו (המשיב בהליך) את ביתו וכן מגרש בבעלותו.

לאחר שהרשם לענייני ירושה נתן צו קיום צוואה בשנת 2012, שבעה מילדיו של המנוח התנגדו לכך והעניין הועבר על בית המשפט.

המבקשים העירו כי למשיב אופי אלים, והוא אף ריצה עונש מאסר בשל כך. לנוכח זאת הם טענו שקיים חשש שמא המשיב הפעיל לחץ על המנוח, כולל אלימות.

טענה נוספת, בין היתר, הייתה כי המנוח סבל מאירוע מוחי ומדמנציה, כך שלא היה כשיר לעריכת הצוואה.

המשיב הכחיש כל השפעה בלתי הוגנת מצדו. בנוסף הוא טען כי התיעוד הרפואי שהציגו המבקשים אינו מבסס את טענתם בדבר מצבו של המנוח.

"ידע מה הוא רצה"

עו"ד איתן ליפסקר (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
צילום: צילום עצמי, פסקדין
"בעדויות המבקשים נפלו בקיעים וסתירות של ממש, להן לא מצאתי הסבר, ולא נתתי אמון בחלק ניכר מדבריהם לפני", כתב השופט שלו.

לאורך עמודים רבים פירט השופט כיצד מתוך שבעת המבקשים, אחת לא התייצבה לדיוני שמיעת הראיות ושלושה נוספים שללו את חתימתם על תצהיריהם, כלומר טענו שלא חתמו. מבקשת נוספת טענה שאינה יודעת מהו תוכן התצהיר שעליו חתמה ואף שללה את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.

כמו כן, השופט ציין כי מבקש אחד התערב באופן גלוי בעדותו של אחיו, כשאמר דברים בשפתם בבית המשפט, ואח אחר סתר גם הוא את הטענה לגבי השפעה מצד המשיב.

לעומת זאת, השופט ציין כי המשיב לא סתר את עצמו ולא התחמק מלהשיב לשאלות, גם אם בנוגע לסכסוכים משפחתיים וגם לגבי העובדה שריצה מאסר שקשור לסכסוך (השופט לא פירט את עניין זה).

בנוגע למצבו הרפואי של המנוח, השופט הסביר שגיל מופלג אינו מהווה מחסום מביצוע פעולות משפטיות. השופט אף הזכיר שהמבקשים לא ביקשו למנות מומחה רפואי ואף לא הביאו לעדות את אנשי הצוות שטיפלו במנוח.

יתרה מכך, השופט הבהיר כי בחומר הרפואי שהמבקשים כן צירפו לבקשתם, אינו מעיד על חוסר יכולת לעשות צוואה.

בהקשר זה השופט בחר להעדיף את גרסת העדים לצוואה, שאחד מהם סיפר על המנוח כי "...אולי היו לו בעיות של עיוותים בדיבור או משהו כזה כמו שהכרתי אותו כמה שנים לפני אותו דבר הוא נשאר הוא רק היה קצת יותר קשיש. אבל הוא היה חד ענייני מדויק ידע מה הוא רצה..."

בהמשך נדחו טענות נוספות של המבקשים, ובהן הטענה שלפיה הצוואה לא תורגמה כראוי לשפת המנוח (מטעמי חיסיון לא פורסם באיזו שפה מדובר). גם בעניין זה השופט קיבל את גרסת שני העדים שסיפרו כי במעמד החתימה עורך הדין שערך אותה הקריא והסביר למנוח את מה שנאמר בה לפני שהאחרון חתם.

המבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.

ב"כ המבקשים: עורך דין דיני משפחה אילנה קנר

ב"כ המשיב: עו"ד רונן דינצ'י

עו"ד איתן ליפסקר עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל