ידידו הטוב ביותר של האדם הוא לעתים עניין לקונפליקט זוגי. גבר שנפרד מאשתו לאחר עשר שנות נישואים הגיש בקשה לקיום זמני שהות זמניים עם הכלב שנותר אצל האישה, עד להכרעה בתביעתו להצהיר שהכלב משותף לשני הצדדים. בית המשפט למשפחה דחה את בקשתו ולאחרונה נדחתה גם בקשת רשות ערעור שהגיש. סגן הנשיא שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה על הסף, לאחר שהתרשם כי טובת הכלב להישאר עם האישה.
הכלב מושא הבקשה נרכש על ידי הצדדים במהלך חייהם המשותפים. אלא שבשלב מסוים עבר ביניהם "חתול שחור" – והם נפרדו. לאחר שעזב את הבית הבעל פצח בהליכים משפטיים נגד אשתו, במסגרתם ביקש לחלק את זמני הבילוי עם הכלב שווה בשווה.
בית המשפט למשפחה קבע שלעת הזו אין הצדקה להוציא את הכלב מידי האישה, לאור העובדה שהוא רשום על שמה והיא נושאת בהוצאות החזקתו. מסקנת בית המשפט בהליך הזמני הייתה שלא מדובר בכלב משותף.
בבקשת רשות ערעור שהגיש לפני כחודש טען המבקש, בין היתר, שיש לו פוסט טראומה מהצבא והכלב היה חלק משמעותי מחייו. לטענתו, מדובר בבן משפחה לכל דבר והריחוק ממנו קשה לו ביותר.
המבקש טען בנוסף כי בית המשפט למשפחה טעה כשקבע שרק האישה מימנה את הכלב. לטענתו, הם ראו בכלב חיית מחמד משותפת, ובמסגרת זו גם הוא השתתף בהוצאות.
הכלב הוא כל עולמה
סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט שאול שוחט, לא היה צריך לקבל את תגובת האישה כדי לדחות את הבקשה. הוא ציין שלבית המשפט למשפחה נתון שיקול דעת רחב ביחס להענקת סעדים זמניים, והוא לא רואה מקום לשנות מההחלטה שניתנה.
בהמשך הוא הסביר שיש לבחון את הבקשה בראי שלושה קריטריונים: טובת הכלב, המישור הקנייני והנסיבות.
ביחס לקריטריון הראשון תהה השופט שוחט האם טובת הכלב אכן מחייבת קביעת זמני שהות עם המבקש. הרי הכלב נמצא כבר תקופה עם המשיבה, ואם זמני השהות יחולקו ולבסוף התביעה העיקרית תידחה, המבקש שוב ייעלם מעולמו.
גם בפן הקנייני נימק השופט כי יד המשיבה על העליונה. כך, רישום הכלב במשרד החקלאות נעשה על שמה בלבד, והקבלות הרבות שהוצגו מלמדות שהיא זאת שנושאת ברוב התשלומים על הכלב. השופט הדגיש שגם במעט הפעמים שהוצאה חשבונית על שם שניהם, כרטיס האשראי שחויב בפועל הוא של המשיבה.
נסיבות המקרה בכללותן מלמדות אף הן, לדברי השופט, על תמונה שאינה בהכרח מסייעת למבקש. הוא ציין שגם המשיבה עוברת חיים לא פשוטים, לאחר שעלתה לארץ לבד והיא מתמודדת עם מחלה. כעת, משאיבדה את המבקש, "הכלב הוא משפחתה היחידה וכל עולמה".
השופט ציין כי הוא ער לכך שהמבקש אוהב את הכלב, שסייע לו רבות עם תסמונת הפוסט טראומה ממנה הוא סובל. הוא גם מבין שמדובר בזוג חשוך ילדים שאוהב את הכלב משל היה ילדו. עם זאת, לא ניתן לקבוע שהמבקש אוהב את הכלב יותר מהמשיבה.
לפיכך בקשת רשות הערעור נדחתה והשופט המליץ לצדדים להגיע לפשרה ביניהם שתעלה בקנה אחד עם טובת הכלב.
ב"כ המבקש: עו"ד סיגל בילינסון-שפרן
ב"כ המשיבה: עו"ד ויקי פוני
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.