בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה השופט אורן אליעז דחה תביעה שהגישו שישה אחים נגד אחיהם ואשתו, בה דרשו כי העברת הזכויות בנחלה של אמם המנוחה על שם הנתבעים תבוטל. התובעים טענו שהנתבעים ניצלו את מצבה הנפשי והפיזי הירוד של אמם כדי לגרום לה להעביר את הזכויות בנחלה שלה במושב על שמם. השופט התרשם כי האם ביקשה להעניק להם את הנחלה לנוכח טיפולם המסור.

לאם המנוחה ולבעלה (שנפטר לפניה) נולדו עשרה ילדים, אחת מהם נפטרה בילדותה. האם התמודדה שנים ארוכות עם סכיזופרניה וגם סבלה מעודף משקל ובעיות רפואיות בריאות.

בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת האם ערכה הסכם עם אחד מילדיה ואשתו, שעברו לגור לצדה בנחלה, בו העבירה להם במתנה את כל זכויותיה בנחלה. העברת הזכויות דווחה ונרשמה ברשות מקרקעי ישראל.

במקביל ערכה האם צוואה בה פירטה כי העבירה את זכויותיה בנחלה לבנה ולאשתו. לצוואה צורפה חוות דעת רפואית של הרופא שטיפל באם בה נכתב כי היא סובלת ממחלת נפש כרונית אך נמצאת כעת במצב נפשי יציב ומאוזן.

בתביעה שהגישו כשנה לאחר מותה של האם טענו האחים כי היא לא הייתה כשירה לערוך את המסמכים ויש להצהיר על בטלותם. הם הוסיפו שהנתבעים ניצלו את מצבה של האם והשפיעו עליה באופן בלתי הוגן להעביר להם את הזכויות.

לטענת התובעים, האם לא דיברה עברית ולא הבינה את הוראות ההסכם והצוואה.

הנתבעים טענו כי האם הייתה כשירה לערוך את המסמכים והבינה אותם. הם סיפרו שהתובעים עזבו את הבית והקימו משפחות, ומרגע זה חדלו לסייע להורים והם אלה שטיפלו במנוחה (ועד לפטירתו גם באב), במסירות, במהלך השנים שגרו עמם במשק ועד פטירתם.

הסתובבה עם סכין

השופט אורן אליעז מבית המשפט למשפחה בירושלים דחה את התביעה. הוא קבע שמהמסמכים הרפואיים עלה שהמנוחה דיברה והבינה עברית, והתובעים לא הוכיחו את טענתם בהקשר זה.

עוד קבע השופט כי אמנם לפי מחומר הראיות המנוחה הייתה אישה חולה שהתמודדה בעיקר עם בעיות נפש, אך לא ניתן לומר עליה כי היא הייתה מוטלת כאבן שאין לה הופכין, כפי שהתובעים ביקשו לציירה.

השופט גם התרשם שהנתבעים טיפלו באם במסירות רבה, אף שהטיפול היה לא פשוט.

הוא הוסיף כי על אף שמומחה מטעם בית המשפט קבע שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך את המסמכים, הוא אינו שותף למסקנה זו ומעדיף את חוות הדעת הרפואית שצורפה לצוואה בזמן אמת.

"ברור כי המנוחה סבלה ממחלות נפש מזה שנים רבות ובתקופה מוקדמת סבלה ממחשבות רדיפה ופרנויה. כך חששה לשלום ילדיה והסתובבה בבית כשהיא אוחזת בסכין על מנת להציל אותם מרודפיהם. אך אלה היו נחלת העבר", כתב השופט.

הוא הבהיר כי לפחות בשלוש השנים שקדמו לעריכת המסמכים (הסכם המתנה והצוואה), אין תיעוד כלשהו בדבר מחשבות רדיפה או הזיות, מהן ניתן להסיק כי המנוחה לא הבינה את טיב המסמך עליו היא חתמה.

התובעים חויבו בהוצאות בסך 40,000 שקל.

ב"כ התובעים: עו"ד יצחק הדר  

ב"כ הנתבעים: עו"ד אתי ארביב

עו"ד אירנה אייזנברג עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.