בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור על החלטת בית המשפט למשפחה בעיר להרחיב זמני שהות של אב שנטען כי התעלל מינית בבת משפחה קטינה, עם בנו בן ה-10. סגן הנשיא שאול שוחט קבע כי המשיב לא הראה סיבה מהותית המצדיקה שינוי מהסדרי השהות הנוקשים שנקבעו בהסכם גירושים בין ההורים, לפיו האב והבן ייפגשו רק תחת השגחה קפדנית של האם.
הצדדים התגרשו ב-2017 לאחר 14 שנות נישואין שבמהלכן נולד בנם. באותה שנה הם חתמו על הסכם הגירושין שבמסגרתו נקבעו הסדרי שהות חריגים שלפיהם האב יוכל להיפגש עם בנו רק בנוכחות האם ובמועדים שנקבעו איתה והוסכמו על-ידה מראש.
4 שנים לאחר מכן הגיש האב לבית המשפט למשפחה תביעה לקביעת זמני שהות אחרים, הכוללים לינה פעמיים בשבוע ובכל סופ"ש שני - ללא כל פיקוח.
בכתב ההגנה הסבירה האישה כי זמני השהות הנוקשים נקבעו על רקע התעללות מינית של הגרוש כלפי הבת של אחיה, שאף הגישה נגדו תביעה נזיקית בעניין.
תסקיר שהוגש לבית המשפט המליץ שלא לשנות את הסדרי השהות, אולם כמה חודשים אחר כך הוצגה הערכת מסוכנות שקבעה באופן נחרץ כי לא קיימת סכנה במפגשים חופשיים של האב עם בנו. גם אפוטרופוס לדין שמונה לבן הודיע לבית המשפט כי מבחינתו האב רשאי להיפגש עם הבן ללא השגחת האם, אבל רק בשטחים ציבוריים. בית המשפט קיבל את עמדת האפוטרופוס וכך נקבע.
בבקשת רשות ערעור שהגישה האם על החלטה זו לבית המשפט המחוזי היא טענה שהשופט היה נמהר מדי במתן ההחלטה, וכי הסדרי השהות שנקבעו חותרים תחת הסכמת הצדדים ומסכנים את בנה.
מנגד טען האב כי טענות גרושתו הן בבחינת "סיפורי האחים גרים, בדיה ושקר".
רב הנסתר על הגלוי
השופט שוחט הסביר כי תביעת האב לא נועדה לקבוע זמני שהות חדשים, אלא לשנות מזמני שהות קיימים שנקבעו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בנסיבות אלה, קבע, על האב להראות שחל שינוי מהותי מאז ההסכמה על זמני השהות באופן המצדיק סטייה מהם.
לדברי השופט, בית המשפט למשפחה בכלל לא הזכיר את ההסדר שבהסכם הגירושין, ופשוט הגיע למסקנה שאין סכנה בשהות של האב עם בנו על סמך החומרים שהיו לפניו באותו זמן. כל זאת, הדגיש השופט שוחט, כשטרם הובהר אם טענות האם בדבר התעללות מינית של האב באחיינית נכונות.
לפיכך קבע השופט כי נימוקי בית המשפט למשפחה, בשלב בו "רב הנסתר על הגלוי", אינם מספיקים לצורך שינוי הסדרי השהות הקיימים.
בתוך כך הבהיר השופט כי האם לא צריכה להוכיח בהליך זה שהגרוש שלה פדופיל, מהסיבה הפשוטה שהיא אוחזת בהסכם שריר וקיים המסדיר את זמני השהות וקיבל תוקף של פסק דין. במצב כזה הנטל על האב להראות שחל שינוי נסיבות המצדיק את פתיחת ההסכם מחדש.
מעבר לזה, הדגיש, ללא בירור מעמיק של הנסיבות שהובילו את הצדדים מלכתחילה לקבוע את זמני השהות הנוקשים – ובכלל זה בירור טענת האם להתעללות מינית – קשה לקבוע שטובתו של הבן היא בקשר נרחב יותר עם אביו.
השופט אף מתח ביקורת על העובד הסוציאלי שביצע את הערכת המסוכנות. לדבריו, לאור העובדה שחשדות האישה טרם נשללו, היה עליו להניח לצורך הערכת המסוכנות כי הם נכונים.
לבסוף ערעור האם התקבל והסדרי הראייה המורחבים בוטלו.
האב חויב ב-5,000 שקל הוצאות.
ב"כ המבקשת: עו"ד עידן גולדשטיין
ב"כ המשיב: עו"ד יאיר שגיא
עו"ד מירב אלקלעי עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.