בני זוג נישאו ב-1969 חסרי כל. הבעל פנה לעסקים ועשה חיל והאישה גידלה את ששת ילדיהם. ב-2016 חלה הבעל ואיבד את כשירותו המשפטית. מאבקים בין הבנים בנוגע לשליטה באשכול החברות שהקים האב הובילו את האם להגיש תביעה בה ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שהיא זכאית לחצי מכל הרכוש שנצבר. התביעה התקבלה לאחרונה במלואה.

בתביעה סיפרה האישה כי היא ובעלה (הנתבע) חיים מזה למעלה מ-50 שנה יחד בהרמוניה ובשלום. מאז שחלה הבעל וחלה ירידה ביכולותיו הקוגניטיביות והפיזיות היא מטפלת בו במסירות. לדבריה, מספר אירועים הביאו אותה להגיש את התביעה על מנת שבית המשפט יכיר בזכותה לחלק שווה בכל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין (בשווי מאות מיליוני שקלים).  

בין היתר היא ציינה כי יש מאבק שליטה בין הבנים ביחס לחברות שהקים אביהם. בין היתר, כמה מהם עתרו לצו מניעה שיאסור על שימוש בייפוי כוח שנתן האיש לאחיהם לפעול בשמו בענייני החברה (עתירה שנדחתה).

בנוסף, ב-2017 פתח אחד הבנים בהליך משפטי בו ביקש זכות עיון במסמכי החברה, ההליך עדיין מתברר.

לדבריה, הבנים הביעו בפניה עמדה ברורה שלפיה אין לה (או לאחיותיהן) כל חלק בחברה או בנכסים העסקיים, מה שאילץ אותה להבין שהיא אינה יכולה לבטוח בהם.

לטענתה, על יחסי הממון בין הצדדים חלה חזקת השיתוף והיא בעלת מחצית מכלל הרכוש שנצבר, כולל הנכסים העסקיים והנכסים שנרשמו רק על שם הבעל. 

האפוטרופוס לדין שמונה לבעל טען כי הצדדים הנהיגו ביניהם משטר של הפרדה רכושית ולכן יש לקבוע כי אופן רישום הזכויות בנכסים משקף את הבעלות בהם.

מאמץ משותף

השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת הבהירה כי המקרה מהווה דוגמה קלאסית למקרים שלשמן נוצרה חזקת השיתוף.

״אין לקבל כי בחלוף 50 שנות נישואין אין לתובעת ואם ילדיו של הנתבע חלק ונחלה ברכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין״, כתבה. היא קבעה כי על יחסי הצדדים חלה חזקת השיתוף והאפוטרופוס לדין לא הוכיח כי כוונת הצדדים הייתה להנהיג הפרדה רכושית.

להיפך, מהראיות עולה כי הבעל ראה באישה שותפה לדרך בכל תחומי החיים וכל השנים הייתה מערכת היחסים ביניהם הרמונית ושררה בה תחושה של שותפות אמיתית.

בין היתר הסתמכה השופטת על ספרו האוטוביוגרפי של הבעל בו הוא מגולל את סיפור הצלחתו מהיותו ילד ועד נסיקת הצלחתו העסקית והכלכלית. מהספר ניתן ללמוד לדבריה איך האישה סייעה לבעל בראשית דרכו העסקית והייתה עזר כנגדו, בד בבד עם תפקודה כאם וכרעיה למופת. כך למשל, היא היתה מניקה את התינוקות ובמקביל מנהלת את המשרד. 

עוד קבעה השופטת כי רישום הנכסים על שם האיש בלבד אינו מבטא רצון להפרדה רכושית אלא משקף את המנטליות, הרקע התרבותי של הזוג ורוח התקופה. 

עו"ד תמרה רפאלוב (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
עו"ד תמרה רפאלוב | צילום: צילום עצמי, פסקדין

בסופו של דבר קבעה השופטת כי כל הרכוש והזכויות והכספים שנצברו בתקופת נישואי הצדדים וייצברו בעתיד שייכים לאישה ולבעל בחלקים שווים, ללא קשר לשאלת הרישום בפועל. 

לא ניתן צו להוצאות.

ב״כ התובעת: עו"ד עינת טירר ואח'

ב״כ הנתבע: עו"ד אברהם דבירי - האפוטרופוס לדין

עו״ד תמרה רפאלוב עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל