השופטת עפרה גיא דחתה לאחרונה תביעה של אישה נגד בעלה בה היא ביקשה להצהיר כי דירת המגורים והזכויות הפנסיוניות שייכות לה בלבד בהתאם לשני הסכמים עליהם חתמו בני הזוג. הצדדים עדיין גרים יחד אך מנהלים חיים נפרדים. מאחר שההסכמים לא אושרו בבית משפט ובני הזוג לא פעלו על פיהם השופטת קבעה כי אין להם תוקף מחייב.
בני הזוג נישאו ב-1989 והביאו לעולם שתי בנות, כיום בגירות. רשומות על שמם שתי דירות. בהסכם גישור עליו חתמו ב-2009 נכתב כי הבעל משאיר את דירת המגורים לרשות האישה והבנות עד שהן תתחתנה או תעזובנה את הבית. עוד הוא התחייב לתת לכל אחת מהבנות 1,000 שקל לחודש ולעזור במימון לימודיהן האקדמיים.
בני הזוג חתמו על הסכם נוסף, ״הסכם שלום בית״ בו האיש הצהיר כי ככל שיעזוב את הבית מכל סיבה ללא הסכמת האישה ובניגוד לרצונה, הוא מתחייב לוותר על חלקו בזכויותיה הפנסיוניות ובדירה.
בתביעה סיפרה האישה כי חיי הנישואין של הצדדים לא היו תקינים והבעל ״רעה בשדות זרים״.
לדבריה, לפני כ-10 שנים היה משבר עמוק שבגינו רצתה לסיים היחסים ביניהם. נוכח תחנוני האיש ובסיוע גיסה חתמו הצדדים על הסכם הגישור.
לאחר שהתברר לה כי הבעל בוגד בה וממשיך להסתבך בחובות הם פנו לטוען רבני, הגיעו אצלו להסכם שלום בית וניסו לשקם את היחסים. אלא שמאז הבעל עזב את הבית פעמים רבות ללא אישורה, ומזה למעלה משנתיים הם חיים בחדרים נפרדים.
לטענתה, בנסיבות אלה על פי ההסכמים זכויות הפנסיה ודירת המגורים שייכות לה בלבד.
האיש טען בתגובה כי הסכם הגישור נועד להסדיר פרידה מתוכננת. בפועל, לא התרחשה פרידה והצדדים המשיכו להיות נשואים עשר שנים נוספות.
כמו כן טען כי לא ויתר בהסכם על זכויותיו בדירה אלא העמיד אותה לרשות האישה והבנות בתנאים מסוימים ולתקופה מסוימת, וממילא ההסכם לא אושר בבית המשפט.
ביחס להסכם שלום הבית טען האיש כי הוא חסר פרטים ולקוני. בנוסף, שעה שהוא מעולם לא עזב הבית, לא מתקיימים תנאיו.
לא עזב
השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד כתבה כי מהראיות עולה שהצדדים לא פעלו על פי הסכם הגישור. בנוסף, נראה כי הסכם שלום הבית נערך זמן קצר לאחריו וניתן להסיק מכך שהצדדים לא התכוונו להעניק להסכם הגישור תוקף מחייב.
זאת ועוד, עיון בהסכם הגישור מלמד כי אין בו כל ויתור על חלקו של האיש בדירה ונקבע כי הדירה תועבר לרשות האישה והבנות עד שהבנות תעזובנה או עד שהאישה תחליט למסד קשר עם גבר אחר.
מכיוון שהאיש לא עזב מעולם את הבית הוא אינו נדרש להוכיח את קיומם של התנאים המפקיעים את זכותה של האישה מלהמשיך להחזיק בדירה. בנוסף, אין כל התייחסות במסגרת הסכם הגישור לסוגיית הזכויות הסוציאליות של מי מהצדדים.
באשר להסכם שלום הבית כתבה השופטת כי אמנם הצדדים חתמו עליו אך בפועל לא העניקו לו תוקף מחייב ולא מימשו אותו. האישה עצמה הודתה כי הצדדים זנחו את ההסכם וכי שנים אין ביניהם שלום בית, אין יחסי אישות וכל אחד מבשל ומנקה לעצמו.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי דירת המגורים שייכת לשני הצדדים וכך גם הזכויות הסוציאליות שצברה האישה.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 45527-07-19
ב״כ התובעת: עו״ד דניאל שרז
ב״כ הנתבע: עו״ד אמיר בן נפלא
עו״ד אלינור ליבוביץ' עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל