בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב דחה את בקשתו של גבר יהודי לקבל היתר להינשא לבת זוגו ואם בנו – גויה המבקשת להתגייר.
בדעת רוב, שני דיינים – הרב יצחק רפפורטואב"ד הרב מאיר קאהן – קבעו כי "המבקש מוחזק ככהן ואסור בכל איסורי כהונה, והנכרית שלה הוא מבקש להינשא לאחר שתתגייר תהיה אסורה עליו מדאורייתא גם לאחר שתתגייר".
ליתר דיוק, המבקש ביקש לקבוע כי הוא מה שנקרא "חלל", כלומר אדם שהיה כהן ו"התחלל מכהונה", וכך לאפשר לו להינשא לבת זוגו לאחר שתתגייר, זאת מאחר שלכוהנים אסור, בין היתר, להינשא לגיורות.
טענתו המרכזית של המבקש היתה כי אמו "נבעלה מגוי", כלומר ניהלה קשר עם גבר שאינו יהודי, ובכך למעשה חיללה את צאצאיה מ"זרע הכהונה".
האם עצמה הופיעה בבית הדין וסיפרה שלפני שנישאה לאביו של המבקש (שהיה כהן), היא חייתה תקופה מסוימת עם גוי – מה שהופך את בנה למחולל מכהונה. האם אף הציגה תוצאות של בדיקת פוליגרף שבה נמצא שהיא דוברת אמת, והביעה נכונות ללכת לבדיקה נוספת מטעם בית הדין. פרט לכך האם לא הביאה עדות כלשהי לכך שהיתה עם גוי.
המבקש ביקש להסתמך על סיפורה של אמו, ולכן להתיר אותו מהאיסורים החלים על כוהנים, ובכך לאפשר לו להינשא לבת זוגו, לאחר שתתגייר.
מטבע הדברים, פסק דינו של בית הדין, שנפרש על פני למעלה מ-50 עמודים, עסק רובו ככולו בהלכות השונות שהובעו בנושא על ידי שורה של פוסקים לאורך הדורות – מהמשנה והגמרא, דרך פסיקות הרמב"ם ועד לפסיקות מימינו אנו, למשל החזון איש, או הרב עובדיה יוסף בספרו "יביע אומר", שעסק בשאלות ותשובות בענייני הלכה שונים.
דעות חלוקות
בסופו של דבר, הדיינים לא היו תמימי דעים. בדעת מיעוט, הרב מאיר פרימן סבר שאין לאסור על המבקש לשאת גיורת (שגוירה כדין כמובן), לאחר ששוכנע כי מדובר באיסור "דרבנן", כלומר לא באיסור מהתורה, ולנוכח ספקות רבים, וכן בהתחשב במידה מסוימת גם בבדיקת הפוליגרף, יש לתת את ההיתר המבוקש.
בין הספקות שצוינו, היתה העובדה שבימינו הכוהנים הם "ספק כוהנים", ואין ודאות גמורה לגביהם. עוד צוין כי המבקש יכול לטעון שהוא מאמין לאמו, בהיעדר שני עדים המכחישים את דבריה, ולאחר הנאמנות שיש לאם כלפי עצמה.
אלא שדעת הרוב כאמור היתה שונה. הרבנים רפפורט וקאהן סברו כי איסור נישואי כהן לגיורת הוא איסור מן התורה ("מדאורייתא"), ולגבי המבקש, גם אם יש ספק, הרי שהוא מוחזק ככהן.
לעניין המבקש צוין כי במצב שבו אין היכרות קרובה עם המשפחה של אביו, חזקה עליו שהוא כהן, בהיעדר ראיות שסותרות את העניין.
בכל הקשור לאם, הדיינים סברו שבאופםן עקרוני יש להטיל ספק בדבריה, בהיעדר עדים לדברים, שהרי על פי ההלכה נדרשים שני עדים להוכחה, באופן כללי.
בשולי הדברים הדיינים הוסיפו שאפילו אם המבקש לא היה כהן, ישנה בעייתיות בנישואין לגויה שהוא כבר ניהל איתה חיי אישות, ומתגיירת רק לשם כך, גיור בדיעבד לצורך נישואין.
התוצאה היתה כי האיש לא יוכל להינשא בחופה וקידושין לבת זוגו, גם אחרי שתתגייר.
ב"כ המבקש: עו"ד צבי גלר, טו"ר נדב טייכמן
עו"ד איתן קוהלי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל