בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על החלטת בית המשפט למשפחה לדחות את התנגדותה לקיום צוואת אביה. בפסק הדין נדחתה טענת האישה כי אחיה ובת זוגו של האב השפיעו עליו לכתוב את הצוואה לטובתם. בית המשפט לא מצא בסיס לטענה וכתב כי הצוואה הגיונית בהינתן מערכת היחסים המסוכסכת שהייתה בין הבת לאביה.
האב נפטר ב-2017 והותיר בת ושני בנים וכן בת זוג. אשתו הראשונה, אמם של הילדים, נפטרה ב-1999.
בינואר 2010 חתם האב על צוואה בה הוריש את רכושו לשני בניו (45% כל אחד) ולבת זוגו (10%). שלושה ימים לאחר מכן הוא חתם על צוואה המבטלת את הצוואה הראשונה וקובעת כי רכושו יחולק בשווה בין שלושת ילדיו.
בין הבת לבין אביה היה נתק וחוסר קשר במשך כעשר שנים עד ליום מותו.
במרץ 2017 חתם האב על צוואה שלישית ואחרונה. בצוואה זו חזר האב לחלוקת הרכוש כפי שהייתה בצוואה הראשונה, 45% לכל אחד מבניו ו-10% לבת הזוג.
לאחר מות האב הוגשה הצוואה לקיום על ידי הבנים ובת הזוג והאחות הגישה התנגדות וביקשה לקיים את הצוואה השנייה.
לטענת האחות, אחיה השפיעו השפעה בלתי הוגנת על האב ורצונו האמיתי של האב בא לידי ביטוי בצוואה השנייה ולא האחרונה. היא גם טענה למעורבות בעריכת הצוואה מצד חבר של אחד הבנים.
בית המשפט למשפחה דחה את ההתנגדות. הוא ציין בין היתר כי מהעדויות והתצהירים עולה שהמנוח היה עצמאי כמעט עד יומו האחרון ואין אינדיקציה לתלות שלו בבניו או בת זוגו.
בערעור טענה הבת כי בתקופה שקדמה למותו היה המנוח תלותי, חסר שיקול דעת, זקוק לליווי של בנו לרופאים וטיפולים וניתן היה להשפיע עליו בנקל לחתום על כל מסמך. עוד טענה כי האב היה חסר ביטחון ויציבות ואף היה חולה פיזית ומאושפז פעמים רבות בבית חולים. בהקשר זה טענה הבת, שהמנוח שינה את צוואתו רק בסמוך למותו כאשר היה נתון לחסדי המשיבים.
עוד טענה הבת, שהצוואה נערכה באמצעות מתווך, שהוא חברו הטוב של האח, ממניעים זרים ופסולים.
תוצאה טבעית
האחים ובת הזוג טענו בתגובה כי החלטת המנוח שלא להוריש דבר לבת היא תוצאה טבעית של מערכת היחסים העכורה והנתק ביניהם, כאשר המערערת לא נענתה לפניותיו של המנוח לחדש את הקשר.
השופטת עינת רביד מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערעור. היא ציינה כי המערערת, שהיא בתו הבכורה של המנוח, ניתקה עצמה ממנו וממשפחתו במשך למעלה מעשר שנים וכך אף בנותיה. ניסיונותיו ליצור עמה קשר במהלך השנים נתקלו בסירובה. לכך יש להוסיף שבין בעלה של המערערת לבין המנוח שררה מערכת יחסים מסוכסכת.
באשר לטענת השפעה בלתי הוגנת, כתבה השופטת כי קשה לקבל טענה כזו ממי שמרצונה הטוב ניתקה קשר עם המנוח במשך למעלה מעשר שנים, ולכן איננה יכולה להעיד ממקור ראשון על השפעה בלתי הוגנת.
כמו כן, המנוח חי בביתו והמשיבים חיו בערים אחרות, בביתם עם משפחותיהם, עסוקים בעבודתם ובגידול ילדיהם, כך שלא היה באפשרותם "לבודד" אותו.
המערערת חויבה בהוצאות בסך 40,000 שקל.
השופטים נפתלי שילה ויעל בלכר הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערערת: עו"ד וייס, עו"ד טרובוביץ
ב״כ המשיבים: עו"ד אדלר
עו"ד חיים שכטר עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל