השופט אסף זגורי דחה לאחרונה בקשה של אישה להכריז כי הייתה ידועה בציבור של אדם שנפטר מסרטן. לתובעת ולמנוח ילד משותף כבן 15 והם גרים במשק שקיבל המנוח במתנה מאביו. היא ביקשה לרשת חצי מהמשק כבת זוג אך בנותיו של המנוח מנישואיו הראשונים התנגדו. בפסק הדין נכתב בין היתר כי התובעת לא הצליחה לבטא רגש כלשהו של אהבה או חמלה כלפי המנוח ובסוף ימיו היחסים ביניהם היו קורקטיים.
המנוח היה אב לשלושה ילדים, שתי בנות בגירות מנישואיו הראשונים ובן נוסף שנולד ב-2007 כתוצאה מקשר שלו עם המטפלת של אביו (התובעת), אותה הכיר בתחילת שנות ה-2000.
המנוח אובחן כחולה בסרטן הלבלב באוגוסט 2018 ונפטר זמן קצר לאחר מכן. אחת מבנותיו עתרה לצו ירושה אחריו ובמקביל המטפלת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי שלפיו היא ידועה בציבור שלו. מטרתה הייתה להיכלל בצו הירושה ולרשת חצי מעיזבונו, שכלל בעיקר משק חקלאי שקיבל מאביו.
התובעת טענה שהיא הייתה בת זוגו של האיש מאז שנת 2000 ועד יומו האחרון. היא הוסיפה כי גרה עם המנוח תחת קורת גג אחת, כי הם ניהלו יחד כרטיס חוב משותף במכולת, בילו יחד והצהירו אמונים האחד בפני השנייה.
בנותיו של המנוח טענו מנגד כי התובעת ואביהן מעולם לא קשרו את גורלם האחד עם השנייה ומערכת היחסים ביניהם הייתה עסקית, מטעמי נוחות ומאוחר יותר מערכת יחסים הקשורה בהורות לילד משותף ובטיפול באביו הקשיש של המנוח.
לטענתן, המנוח לא קיים מערכת יחסים זוגית עם התובעת ואף אם כן, הרי שבשלבים שונים קיים מערכות יחסים נוספות במקביל עם נשים אחרות. מכל מקום, טענו הבנות, בשנתיים קודם למותו לא היה קשר זוגי כלשהו בינו לבין התובעת אלא עם אישה אחרת.
חוסר אכפתיות
השופט הבכיר אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בנצרת קבע שהתובעת לא הוכיחה שהייתה "בת זוגו" הידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו או בסמוך לה. הוא התרשם כי בין השניים התקיימו יחסים זוגיים כידועים בציבור, אך זאת לסירוגין בלבד, ובכל מקרה הקשר הזוגי פסק לפחות שנתיים לפני מותו.
בפסק הדין נכתב כי המנוח לא קיים חיי משפחה ומשק בית משותף עם התובעת בסמוך לפטירתו. השופט ציין כי התרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהתובעת, מהאופן בו תיארה את המנוח, כינתה אותו ודיברה עליו ועל הקשר הזוגי ביניהם. ״התקבל הרושם, בין היתר משפת הגוף ומטון הדיבור (הזועף, הכעסני והרוטן) של התובעת, כי היא נטולת רגש כלפי המנוח״, כתב.
השופט הוסיף שהתובעת נשאלה אם הלכה עם המנוח לבדיקות כשחלה וענתה ״מה יש לי ללכת איתו?״, תוך שהפגינה חוסר אכפתיות כלפיו גם כשהיה חולה מאוד, גם לאחר שמת. הוא הדגיש שהתובעת ציינה כי כשהיה ברור שהמנוח עומד למות היא נפרדה ממנו בלחיצת יד, וכמובן שגם פרט זה ברגע כה משמעותי, יש בו כדי להעיד על טיב הקשר (הקורקטי) ביניהם.
בסופו של דבר קבע השופט שהתובעת אינה זכאית לכל חלק בעזבונו של המנוח, ושלושת ילדיו הם היורשים היחידים.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אנוש וקסמן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.