בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה אם לילד כבן 7 על פסק דין של בית המשפט למשפחה, אשר דחה תביעת מזונות שהגישה נגד זוגתה לשעבר. שופטי המחוזי לא התערבו בקביעה כי בת הזוג אינה חייבת לשלם מזונות לאחר שנמצא כי הפער בהכנסות של שתי האימהות אינו גדול. עם זאת, הם פסקו כי עליה להשתתף בחצי מההוצאות הרפואיות החריגות על הבן, ובכלל זה עלות הטיפולים הרגשיים.
האימהות היו בנות זוג במשך כחמש שנים. הם רכשו יחד מספר מנות זרע של אותו תורם. באמצעות מנות הזרע הרתה אחת מהן וב-2015 נולד בנה. לאחר מכן הרתה בת הזוג השנייה מאותם מנות זרע וב-2016 נולדה בתה.
ב-2017 ובהמשך לבקשה לצו הורות פסיקתי ניתן פסק דין לפיו אמו של הבן היא אם נוספת לקטינה. לבקשת האימהות הוכנה גם בקשה מקבילה לעניין הבן, אך בשלהי אותה שנה השתיים נפרדו.
בעקבות זאת, אמה של הבת ניתקה קשר עם הבן וסירבה לאפשר קשר בין בת הזוג לבתה. רק בעקבות הליכים משפטיים נקבעו הסדרי שהות בין בת הזוג לילדה.
במסגרת אותם הליכים אמו של הבן הגישה תביעה לחיוב בת הזוג במזונות הקטין. בית המשפט למשפחה דחה את התביעה לאחר שמצא שהפער בהכנסות הפנויות של האימהות אינו גבוה ולא מצדיק השתת חיוב כלשהו.
האם לא השלימה עם התוצאה והגישה ערעור. היא טענה בין היתר שבית המשפט טעה כשהתעלם מעתירתה לחייב את בת הזוג בהוצאות הטיפול הרגשי בקטין.
היא הבהירה שלקטין נגרם נזק נפשי חמור ומוכח בעקבות הנטישה של בת הזוג, לאחר ששימשה לו דמות הורית במשך השנתיים הראשונות לחייו. לדבריה, הוצאות הטיפול הרגשי מסתכמות בסך של 1,350 שקל לחודש.
בת הזוג טענה בתגובה שאין בכתב התביעה כל אזכור לטיפול רגשי ובית המשפט כלל לא התבקש לפסוק בגין רכיב זה, כך שלא ניתן לקבוע שהוא התעלם ממנו.
הסיט את האיזון
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט שאול שוחט, קיבל את הערעור בכל הנוגע להוצאות הטיפול הרגשי בקטין.
הוא קבע שהיה מקום לחייב את בת הזוג לשאת בעלות מחצית מכל הוצאה רפואית חריגה שאינה מכוסה על ידי קופות החולים, שעניינה טיפול רגשי, טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי לקטין, וזאת ממועד הגשת התביעה ואילך.
השופט הדגיש שאין חולק על כך שהקטין חווה קשיים ומזה שנים מקבל טיפול רגשי בשל כך. אמנם, בכתב התביעה למזונות אין אזכור לטיפול רגשי אך הדבר נובע מכך שבאותה תקופה הילד היה כבן שנתיים וטרם החל בטיפול.
ואולם, בכתב התביעה עתרה המערערת במפורש לחיוב המשיבה במחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין שאינן מכוסות על ידי קופת החולים. זאת ועוד, הצורך בטיפול הרגשי עלה בהליך במסגרת פירוט צרכיו של הקטין שהגישה המערערת.
השופט קבע שאי ההתייחסות של בית המשפט למשפחה לרכיב ההוצאות בגין הטיפול הרגשי בקטין, הסיט את האיזון שראה בית המשפט לנגד עיניו עת מצא שלא לפסוק מזונות. ״ביהמ"ש קמא לא היה רשאי להתעלם מעתירתה זו של המערערת, והיה עליו לתת לה ביטוי במסגרת פסה"ד״, כתב.
לא ניתן צו להוצאות.
השופטים עינת רביד ונפתלי שילה הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערערת: עו"ד עירא הדר, עו"ד מיכל עדן
ב״כ המשיבה: עו"ד ענבל דדשב
עו״ד אורה צימברג עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.