בינואר השנה (2019), במסגרת תביעה שהגישה אם בעניין בתה בת ה-15, היא טענה שהאב מנכר את הילדה כלפיה. בהחלטה שמזהירה מפני שימוש בטענת הניכור ההורי שלא כדין, השופט ארז שני הבהיר כי להתרשמותו מקור הבעיה נעוץ ביחס השתלטני של האם כלפי הבת והאב לא רק שאינו מנכר אלא יכול אף לתרום לחיזוק הקשר.

האם סיפרה כי היא מתמודדת שנים עם סיטואציה של מלחמה על הקשר עם ילדתה האהובה. לדבריה, היא חווה דחייה מתמשכת מצד הילדה שנובעת מהתנהלות האב.

האפוטרופא לדין שמונתה לקטינה הבהירה כי היא אינה סבורה שמדובר במקרה של ניכור הורי אלא בתהליך בו הקטינה רוצה בקשר עם אמה, האם בוודאי רוצה בקשה זה והאב לא עולה בדעתו להפריע לקשר והוא אף מנסה לסייע.

השופט ארז שני הפנה את הצדדים למומחית שקבעה כי יש קרע ביחסים בין האם לבין הבת. המומחית ציינה כי לתפיסת הבת האם העליבה אותה והתייחסה אליה בגסות, בין היתר בכך שהודיעה לה שאם לא תעבור לגור עמה, ״לא תראה אותה ארבעים שנה״.

עוד ציינה המומחית כי הבת נעזרת בטיפול פסיכולוגי, בין השאר כדי להגן על עצמה מפני הסכסוך הקיים בין הוריה. הבת תופסת את אמה כמי שצריכה להפסיק להציק לה ולומר לה על בסיס יומיומי ש״אוטוטו״ היא תחדל לגור אצל אביה.

המומחית כתבה שהאב הביע רצון כן לחדש את הקשר בין הבת לאם והוא מכיר בחשיבות הקשר.

תחושות סובייקטיביות

השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב הדגיש כי ניכור הורי הוא תופעה ראויה לכל גנאי. לא מדובר רק בתופעה מגונה הפוגעת בילדים, אלא בתופעה שהיא בלתי חוקית בעליל. ״ניכור הורי הוא פעולה של הורה המכוונת להכחיד את הקשר בין הקטין לבין ההורה האחר״, כתב.

עם זאת לדבריו, הורה לא ייחשב כמנכר רק כי ההורה השני מנופף ״ב״דגל״ הניכור ההורי. הוא ציין כי ״ניכור הורי נלמד מראיות אובייקטיביות ולא מתחושות סובייקטיביות של הורה כלשהו״.

השופט קבע כי  לא רק שהאם לא הוכיחה ניכור הורי אלא שהוכח ההיפך. על בסיס מפגש שלו עם הקטינה כתב השופט כי הוריה חייבים להבין שפרט ליחסים שלה עמם יש לה מרקם חיים שלם שהיא אחוזה בו: מקומות בהם היא מתנדבת, מועצת תלמידים בה היא מנהיגה, לימודים בהם היא מצליחה.

השופט התרשם כי לתחושתה של הקטינה האם הכניסה אותה שוב ושוב לאורך שנים למצב של כפל נאמנות או לדרישות שתכליתן להוכיח שהאם היא שקובעת.

הוא כתב כי כאשר ״נקלע״ הורה לחיכוך עם קטין, אין מדובר בניכור הורי בהכרח. ״נפנוף בדגל״ הניכור ההורי נועד במקרה זה להשיג את המטרה שהאם הציבה לעצמה, שוויון בזמני השהות, כשאין זה משנה מבחינתה אם הקטינה רוצה בכך או לא.

השופט סיכם כי אין בסיס לטענת ההסתה או הניכור ההורי והקשיים בקשר בין האם לבין הבת רובצים לפתחה של האם. עוד הוא כתב כי על פי החומר המונח לפניו יש לראות באב גורם מסייע ולא רק גורם בלתי מפריע.

לא ניתן צו להוצאות.

ב״כ התובעת: לא צוין בהחלטה

ב״כ הנתבע: עו"ד רועי סידי

עו"ד אורטל שמואל גנון עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל