בני זוג ערכו הסכם ממון מספר שנים לפני חתונתם בו נקבע שבמקרה של גירושין הבית המשותף יעבור לחזקת האיש, והוא יפצה את האישה ב-100,000 דולר. בהמשך הם נישאו והתגרשו. האישה ביקשה להצהיר שההסכם אינו תקף ובקשתה נדחתה בבית דין רבני. ערעור שהגישה התקבל לאחרונה לאחר שנקבע כי השניים היו צריכים לאשר את ההסכם בערכאות.
חוק יחסי ממון קובע כי הסכם ממון בין בני זוג נשואים, או כאלה שעומדים להינשא, חייב לקבל אישור של בית המשפט או בית דין רבני. חובת האישור אינה קיימת ביחס להסכמי ממון בין ידועים בציבור.
בני הזוג הכירו ב-1988 ולאחר כחצי שנה עברו לגור יחד בדירה של האיש. ב-1993 האישה זכתה בהגרלה של רשות מקרקעי ישראל לרכישת קרקע ובניית בית פרטי בירושלים. השניים החליטו כי הנכס שייבנה יהיה משותף והוא נרשם על שם שניהם.
ב-1994 הם ערכו את הסכם הממון, שלא קיבל אישור בית משפט או נוטריון. ההסכם קבע שבמקרה של גירושין הבית יישאר בחזרתו של האיש והוא ישלם לאישה עבור חלקה בבית סכום של 100,000 דולר. ב-1996 הסתיימה הבנייה והשניים עברו לגור בדירה.
בשנת 2000 הם נישאו. כשנישואיהם עלו על שרטון הם פתחו בהליך גירושין והתעוררה ביניהם מחלוקת לגבי תוקפו של הסכם הממון.
בית הדין האזורי ירושלים קבע שההסכם תקף והבית צריך להישאר בחזקת האיש, בכפוף לתשלום שנקבע בהסכם. בפסק הדין נקבע שההסכם לא היה טעון אישור ערכאה משפטית או כל גורם אחר, שכן הצדדים היו בעת כריתתו ״ידועים בציבור״, ולא חלו עליהם הוראות חוק יחסי ממון בנוגע לחובת אישורו של הסכם ממון בין בני זוג.
האישה ערערה על פסק הדין וטענה כי בית הדין התעלם ממשמעות רישום הבעלות שנעשה לאחר ההסכם ואמור לגבור עליו. עוד היא טענה שבית הדין התעלם מהנסיבות שיצרו חזקת שיתוף ספציפית בנכס, למרות ההסכם.
האיש טען מצידו כי רישום הנכס אינו גורע מתוקפו המחייב של ההסכם. לדבריו, הוא מימן את בניית הבית, נשא בהלוואת המשכנתה והאישה פעלה בעניין הנכס כ״נאמנת״ בעבורו.
צופה פני גירושין
השופטים הרב אליעזר איגרא, הרב א׳ אהרן כץ והרב שלמה שפירא קיבלו את הערעור. הם ציינו כי אמנם הסכם ממון בין ידועים בציבור לא טעון אישור בית משפט או בית דין רבני. ואולם, חובת אישורו של הסכם ממון אינה חלה רק על הסכם שכורתים מי שהם באותה עת בני זוג, אלא גם על מי שמתעדתים להיות בני זוג, כלומר להינשא.
הם ציינו כי בהסכם לא נכתבה מפורשות הכותרת ״טרום-נישואין״ והמונחים ״נישואין״ או ״חתונה״ לא הוזכרו בו, אך הוצהר בכותרת שלו שהוא יחול רק במקרה של גירושין.
מהתניית ההסכם בפקיעת הנישואין ניתן ללמוד כי הוא מכוון לקראת נישואי הצדדים ונועד להסדיר את יחסיהם בקשר לנישואין.
עוד הקבע שטענות הבעל כי האישה פעלה בעניין הבית רק כנאמנת עבורו לא הוכחו ואינן הגיוניות.
הדיינים סיכמו כי ההסכם הוא הסכם ממון בין בני זוג לכל דבר ועניין, טעון היה אישור כחוק, ומשלא אושר הוא בטל.
ב״כ המערערת: עו"ד אתי גוהר
ב״כ המשיב: עו"ד מיכאל קורינלדי, עו"ד יהלי כהנוב
עו״ד תמרה רפאלוב עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל