השופטת שפרה גליק מבית משפט לענייני משפחה בתל-אביב דחתה בשבוע שעבר תביעה לפיצויים על סך 1.5 מיליון שקל, שהוגשה על ידי גבר שאשתו מסרבת להתגרש ממנו. השופטת קבעה כי סירובה של האישה – שנמשך מזה כחמש שנים – הוא סירוב מוצדק, כיוון שבית הדין הרבני אמנם ציווה על הצדדים להתגרש, אך בכפוף "לפיצוי הוגן", אותו האיש לא שילם.
השניים נישאו ב-1974 אך בשנים האחרונות חיים בנפרד, לאחר שהתובע עבר להתגורר עם אישה אחרת.
בעבר התנהלו ביניהם הליכים של איזון משאבים וחלוקת רכוש. כמו כן, בשנת 2010 התובע חויב לשלם לנתבעת "מזונות אישה" בסכום של 9,700 שקל לחודש.
בתביעתו לפיצוי על סרבנות גט הוא טען כי אשתו-הנתבעת סוחטת אותו, בכך שהיא מסרבת להתגרש מטעמים טקטיים.
בהקשר זה הוא סיפר שהגיש שלוש תביעות גירושין במהלך השנים שנדחו בבית הדין הרבני האזורי, אולם בתביעה הרביעית התקבל ערעורו לבית הדין הגדול, שב-2012 ציווה כי "על הצדדים להתגרש זמ"ז, והאישה זכאית לפיצוי הוגן מן הבעל בגין הגירושין"
בתביעתו הוא ביקש פיצוי של 1.5 מיליון שקל על סירובה של האישה להתגרש. בתביעה נוספת שהגיש במקביל, הוא ביקש לבטל את מזונותיה עקב סרבנותה, ולחילופין להפחית אותם על מנת שהוא יוכל לצאת לפנסיה בכבוד.
הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת הפחדה, וכי אין עילה לחייבה בפיצויים. לטענתה, יש לדחות את התביעה גם מאחר שהתובע לא הציע לה פיצוי הולם כמצוות בית הדין הרבני הגדול.
לדבריה, התובע אדם אמיד, לא נגרמו לו כל נזקים כלכליים ובמהלך השנים האחרונות הוא אף שיפר את מצבו.
המשיך את חייו
"לא מצאתי בכתב תביעתו של התובע הצעת 'פיצוי הוגן' או אפילו הצעת פיצוי כלשהו, לכאורה כבר כאן, נמצא התובע במי שלא מילא חובתו על פי פסיקת בית הדין הרבני", כתבה השופטת גליק.
בעניין זה השופטת הסבירה שיש להבחין בין "חיוב" בגירושין, לבין "ציווי" לגירושין, כפי שאירע במקרה זה, ובכפוף לפיצוי שהנתבע מעולם לא הציע כאמור.
לכן, במצב זה השופטת סברה שאי אפשר לדבר על סרבנות גט מצד הנתבעת, כאשר התובע לא הציע לה פיצוי הוגן בגין הגירושין. במילים אחרות, לפי השופטת מדובר בסירוב מוצדק של הנתבעת.
בתוך כך השופטת הזכירה שהתובע לטובת חיים עם אישה אחרת, כך שהעובדה שטרם סודר הגט לא מנעה ממנו את את חייו עם אותה אישה.
השופטת הוסיפה שברור לה כי לכאורה דחייתה של התביעה יכולה להנציח נישואים "על הנייר" שאף אחד מהצדדים לא רוצה. "עם זאת", הוסיפה השופטת, "לא רק צד אחד לוטש עיניו לכסף, כשם שהתובע מאשים את הנתבעת בסחטנות על ידי סירובה להתגרש, כך הנתבעת טוענת מצידה, כי התובע לא הציע לנתבעת פיצוי הוגן בגין הגירושין".
בהמשך נדחתה גם תביעתו של התובע לביטול מזונות התובעת. הנימוק המרכזי היה שהתובע לא הוכיח שינוי נסיבות כלשהו, המצדיק את ביטולם או הפחתתם. בעניין זה השופטת הסבירה בין היתר כי הטענה בדבר יציאתו של התובע לפנסיה אינה שינוי שהתרחש, אלא לכל היותר שינוי שיתרחש בעתיד.
התובע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד קהת ועו"ד גילור
ב"כ הנתבעת: עו"ד שדמי ועו"ד גולנדר
עו"ד גלעד גלזמן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל