בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה לסעד הצהרתי שהגישה אישה בנוגע לדירה בה התגוררה עם בן זוגה למשך כשנתיים. לטענת האישה, היא הייתה שותפה מלאה להליך רכישת הדירה ולכן לאחר הפרידה היא זכאית למחצית ממנה כידועתו בציבור. האיש לעומתה הגיש תביעה לאכיפת הסכם ממון שנחתם ביניהם לפני רכישת הדירה, הקובע שהיא שייכת לו בלבד. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שלשון הסכם הממון ברורה ותומכת בעמדת הנתבע. לפיכך, הכריעה, הדירה תישאר בבעלותו.
הצדדים הכירו דרך הפייסבוק וניהלו מערכת יחסים זוגית שנמשכה כ-7 שנים. לשניהם היה זה פרק ב', כאשר לתובעת אף הייתה ילדה מנישואיה הראשונים. האיש מצדו הגיע למערכת היחסים כשבאמתחתו דירה. יחסיהם ידעו עליות ומורדות כאשר לטענת האישה פרידתם לפרקים נעשתה על רקע התנהגות אלימה שחוותה מצד הנתבע.
בשלב מסוים החליט הנתבע לרכוש דירה נוספת. יממה לפני הרכישה בפועל, הוא חתם יחד עם התובעת על "הסכם חיים משותפים" שבמסגרתו נכתב בין היתר כי שתי הדירות – זו שהייתה לו וזו שהוא עתיד לרכוש למחרת – הן רכושו הבלעדי. הדירה החדשה נרכשה תמורת 1.3 מיליון שקל וחודש לאחר מכן נמכרה הדירה הראשונה.
הצדדים התגוררו יחד לתקופה מסוימת בדירה כאשר בספטמבר 2019, על רקע משבר ביחסים, הודיע הנתבע לתובעת שחייהם המשותפים הסתיימו והיא נדרשת לפנות את הדירה. האישה הואילה להתפנות ולאחר מכן הוגשו תביעותיהם ההדדיות – תביעת האיש לאכיפת הסכם הממון ותביעת האישה להצהיר על זכויותיה בדירה.
לטענת האישה הדירה נרכשה בזכותה, כאשר היא זו שניהלה מו"מ עם הקבלן על המחיר, עיצבה את הבית, בחרה ריצוף וקרמיקה והייתה אחראית לתשלומים השונים. לדבריה הנתבע הבהיר לה שהחתימה על הסכם הממון חסרת משמעות ונעשתה רק כדי לרצות את אמא שלו.
מנגד טען האיש כי הוא היה האחראי הבלעדי על מימון הדירה ולנוכח הסכם הממון יש להותיר את הדירה ברשותו.
הסכם שריר וקיים
השופטת ספרא-ברנע קבעה שיש לכבד את הוראות הסכם הממון, שנוסחו בבהירות ובאופן שאינו מותיר מקום לפרשנות. לפי ההסכם, הדירה שייכת בלעדית לנתבע ולתובעת אין חלק בה.
לדברי השופטת חתימת הצדדים על ההסכם יום בלבד לפני רכישת הדירה מלמדת שכל מהותו היא לעגן את זכויותיו הקנייניות של הנתבע בנכס. הדבר מתיישב עם עדותו של הנתבע שסיפר כי סבל מסכסוכים רכושיים קשים עם אשתו הראשונה, וביקש להגן על עצמו ביחסיו עם התובעת.
השופטת הוסיפה כי התובעת בעצמה התנהלה בהתאם להוראות ההסכם. כך, היא הצהירה במשרד השיכון שאין בבעלותה דירה ונהנתה במשך שנים מסיוע בדיור שניתן לאימהות חד הוריות. בנסיבות אלה, אפילו אם מדובר בהסכם למראית עין, משיקולי מדיניות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט אין הצדקה לבטלו.
מכל מקום השופטת הדגישה כי להתרשמותה זה לא המקרה, ומדובר בהסכם שריר וקיים. זאת בין היתר לאור העובדה שלאורך השנים התובעת לא ביקשה לבטל את ההסכם ולא טענה לפגמים בכריתתו.
בתוך כך נדחתה טענת האישה להשתתפות מצדה בהחזרי המשכנתה. השופטת קבעה כי העניין לא הוכח, ובנוסף עולה מהראיות שהצדדים התנהלו כיחידות כלכליות נפרדות. היא הוסיפה שמערכת היחסים ביניהם לא הייתה יציבה ותקופת המגורים המשותפת בדירה הייתה קצרה.
בנסיבות אלה נקבע כי לא מתקיימת כוונת שיתוף בין בני הזוג, בטח לא כזו הגוברת על הסכם הממון.
ב"כ התובעת: עו"ד אריאלה פלד (סיוע משפטי)
ב"כ הנתבע: עו"ד אברהם אילוק
עו"ד אביטל רבינוביץ עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.