זוג שהתגרש בפברואר 2015 הסדיר את ענייניו בהסכם גירושין, בו נקבעו בין היתר גם משמורת עיקרית לאם והסדרי ראייה לאב. ואולם בחלוף שנתיים, האב חזר בו מהסכמותיו ופנה לבית הדין שיקבע לו משמורת משותפת על בנו בן ה-11.
על מנת להתקרב לבנו, האב עזב את עיר מגוריו בשנתיים האחרונות, ורכש דירה במושב בו מתגורר הקטין עם אמו. האב, שהספיק להינשא בשנית, טען בפני בית הדין כי שינוי מקום מגוריו מצדיק את שינוי המשמורת.
מנגד האם טענה כי מטרת תביעתו של האב היא אחת ויחידה – הפחתת תשלומי המזונות. בכל מקרה, היא ציינה כי היא אינה מתכוונת להמשיך לגור במושב אלא לעבור לעיר מרוחקת, סמוך למשפחתה.
לצורך קבלת החלטה ביקש אב בית הדין, הרב אליהו אריאל אדרי, דו"ח עו"ס שיכלול את המלצותיה לעניין טובתו של הילד. מהדו"ח עלה כי משמורת משותפת תזיק לקטין, שגמגומו הוחמר מאז הגירושין, בעיקר בגלל המתח והיחסים העכורים השוררים בין הוריו. בנוסף היא הדגישה כי הקטין הביע רצון לעזוב את המושב ולעבור עם אמו לעיר.
טובת הילדים בראש
הרכב הדיינים שכלל את אב בית הדין והרבנים אבידן משה שפנייר ואברהם צבי גאופטמן ציין ש"אחריות הורית משותפת היא חשובה ומועילה כאשר היא אכן 'משותפת' וההורים יודעים להעמיד את טובת הילדים בראש מעייניהם ולהתעלות על משקעי עבר שביניהם". ואולם במצב הנוכחי, אחריות משותפת עלולה לעצים את המתח ביניהם, דבר שלבטח לא ייטיב עם בנם ולפיכך, "טובת הקטין" דורשת שהסדרי הראייה יישארו כפי שהם.
מלבד זאת הדיינים הסבירו כי לפי ההלכה העברית, שינוי במשמורת האם יכול להיעשות אם, למשל, היה האב מצהיר שהוא מעוניין לשהות עם בנו יותר כדי ללמדו תורה ולדאוג להתקדמותו הרוחנית. אלא שבמקרה הזה הילד מתחנך בבית ספר דתי והאב עצמו עסוק בעבודתו ואת שעות הפנאי שלו הוא רוצה להקדיש לבן שלו מבלי שלאם תהיה עדיפות – אולם דבר כזה אפשרי "רק אם אין חינוך האם לרצונו".
בסיכומו של עניין הדיינים קבעו כי מה שהכי חשוב בהכרעת בשאלת משמורת היא טובת הילד. בנסיבות המקרה הזה שבו תסקירה של העובדת הסוציאלית הוכיח כי משמורת משותפת לא תשמש לטובת הילד –אין סיבה לשנות את תנאי המשמורת שנקבעו בהסכם הגירושין.
ב"כ התובע: עו"ד אריאל ממן
ב"כ הנתבעת - לא צוין בפסק הדין
עו"ד חגי שומרון עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.