בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה לאכיפת שלושה הסכמים שהגישה בת נגד אמה, במסגרתם התחייבה האם לממן את הוצאותיה ואת תשלומי המשכנתה על דירתה. השופט אורן אליעז שוכנע שהאם חתמה על ההסכמים בכפייה, בתקופה שבה בתה – מתמודדת נפש – התעללה בה, איימה לחנוק אותה והפעילה כלפיה אלימות קשה.
ההסכמים נחתמו כשהבת התגוררה אצל אמה. בהסכם הראשון נקבע שתירכש עבורה דירה שתושכר וכספי השכירות ישמשו להחזר המשכנתה ומימון הוצאות המחייה שלה. בהסכם השני התחייבה האם לשלם לבתה 2,000 שקלים בחודש ובהסכם השלישי התחייבה האם בין היתר לשלם את המשכנתה אם לא תרצה לגור עם בתה והיא תיאלץ לגור בדירה.
בשלב מסוים הבת עזבה את הבית של האם, כשלדבריה היא סולקה משם ואילו לדברי האם המצב הפך בלתי אפשרי משום שבתה התעללה בה והפעילה כלפיה אלימות עד שנאלצה להגיש נגדה תלונות במשטרה ולהוציא צווי הגנה. בשלב מסוים הקרן לטיפול בחסויים מונתה לשמש לבת כאפוטרופוס עקב מצבה הנפשי והיא יצאה מהבית.
את התביעה הגישה הבת נגד האם ב-2017, לאחר שזו הפסיקה לממן את הוצאותיה. הבת ביקשה לאכוף את ההסכמים שהפרה האם, ולחייב אותה לממן אותה. היא טענה שאמא שלה מעלילה עליה עלילות שווא, והיא זו שהתעללה בה, בין היתר כשסילקה אותה מהדירה, הפסיקה לשלם את חשבונותיה וגרמה לכך שימונה לה אפוטרופוס.
האם טענה להגנתה שחתמה על ההסכמים בכפייה, שכן מצבה הנפשי המעורער של בתה הוביל אותה לנהוג כלפיה באלימות מילולית, נפשית ופיזית. היא הוסיפה שהיא אישה מבוגרת, שמתקיימת מקצבת זקנה ומעבודה חלקית כמטפלת, ולא יכולה יותר לממן את הוצאות בתה.
האם סיפרה כי בתה עברה לגור איתה כיוון שלא רצתה לגור לבד בדירה. מאותו הרגע הפכו חייה לגיהינום – בתה נהגה כלפיה באלימות קשה, גנבה את פרטי האשראי שלה ויצרה חובות, בזבזה כספים רבים על יין, סיגריות ונייר טואלט, השחירה אותה בפני המעסיקים שלה ודרשה ממנה לחתום על ההסכמים, תוך שאיימה עליה שאם לא תעשה זאת תחנוק אותה בשנתה. להוכחת גרסתה הביאה האם שורה של עדים, בהם שכנים שאישרו שנמלטה לביתם.
מצבי קיצון
השופט אורן אליעז קיבל את גרסת האם. "אף שסברתי ועודני סבור כי אכן הנתבעת רצתה בטובת בתה (התובעת), וניסתה לסייע לבתה כפי המצופה בדרך כלל מהורים, הדבר היה לבלתי אפשרי, בשל מצבה הנפשי של התובעת שהוביל, פעם אחר פעם, את הצדדים למצבי קיצון", כתב.
השופט ציין כי הבת ניצלה את המצוקה הרגשית והגופנית של האם כדי לגרום לה לחתום על ההסכמים. הוא הפנה בהקשר זה לעדות הנתבעת – שהייתה עבורה קשה מאוד – בה סיפרה כיצד נהגה בתה להעמיד אותה בפינה חסומה ולאיים עליה שאם לא תחתום על הסכמים לטובתה תחנוק אותה בלילה עם כרית, והיו מספר ניסיונות כאלה בפועל.
השופט שוכנע לפיכך שהפחד מפני הבת הוא שגרם לאם לחתום על ההסכמים, ומשנחתמו בכפייה אי אפשר לקיים אותם. לפיכך, התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות של 7,500 שקלים.
ב"כ התובעת: בנימין לוין, עו"ד דיני משפחה
ב"כ הנתבעת: עו"ד מיכל כהן- קורינאלדי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.