בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווהקיבל את תביעתה של אלמנתו של אדם שנפטר ב-2014, במסגרתה טענה כי חצי מרכושו שייך לה מכוח היותה אשתו.

השופטת אילת גולן-תבורי דחתה את עמדת שלושת ילדיו מנישואיו הקודמים, והבהירה כי מאחר שהשניים חיו בשותפות כלכלית ולא חתמו על הסכם ממון, הרי שהיא זכאית לחצי מהרכוש שצבר במהלך הנישואים, כולל רכשו שאינו רשום על שמה.

התובעת הגיעה לישראל מהפיליפינים בשנות ה-90. את המנוח הכירה בשנת 2000, כאשר היתה אלמנה, הוא היה גרוש, ולשניהם היו ילדים מנישואים קודמים. ב-2001 הם נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין, וב-2011 נישאו כדת משה וישראל, לאחר שהיא התגיירה.

ב-2014 הוא נפטר וניתן צו קיום לצוואתו, במסגרתה הוריש רבע לה ושלושה רבעים לשלושת ילדיו.

התובעת טענה כי לפני חלוקת העיזבון יש להכריז על זכאותה לחצי מנכסיו מכוח נישואיהם. ילדיו – הנתבעים בהליך – התנגדו וטענו כי רכושו נפרד.

התובעת טענה כי השניים חיו חיי משפחה מלאים, כאשר גם היא תרמה למשק הבית ולשותפות הכלכלית, והעבירה לו את הכנסותיה, שעה שהוא זה שטיפל בכספים.

בנוסף היא טענה כי לפי חוק יחסי ממון, היא זכאית למחצית מהנכסים, כולל חצי מבית המגורים שהם רכשו ב-2005, ובו הם גרו יחד כ-10 שנים.

הנתבעים טענו כי התובעת ואביהם המנוח ערכו הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מלאה. בנוסף הם טענו כי גם ללא הסכם ממון, יש לדחות את התביעה מאחר שהשניים התנהלו בנפרד מבחינה כלכלית, ללא חשבון משותף, ומעבר לנישואין אין דבר המעיד על שיתוף.

לטענתם, את הבית אביהם רכש לבד מכספו, חתם לבד על רכישת הנכס, והערת אזהרה נרשמה לטובתו בלבד.

עוד הם טענו כי אביהם חשש משיתוף כלכלי, והעניק לה רבע מרכושו בצוואה לאחר שלחצה עליו והבטיחה לכבד את רצונו.

זוגיות חמה וטובה

השופטת גולן-תבורי הזכירה כי דירת מגורים שנרכשה במהלך הנישואין נחשבת "נכס משפחתי מובהק", ורישום הנכס על שמו של אחד מהם או הוכחת מקור מימון אין מספיקים על מנת לסתור את השיתוף בו, אלא הם רק מהווים אינדיקציה אחת מני רבות.

לגבי הסכם הממון, השופטת הבהירה כי מדובר בטענה שנטענה בעלמא, הסכם ממון לא הוצג, וכנראה מעולם לא נחתם הסכם שכזה.

השופטת הוסיפה כי "מהראיות בתיק עלתה מערכת יחסים זוגית ומשפחתית טובה וחמה. כך העידה האישה, אולם גם אחותו של האיש, ושניים מאחייניו, העידו כיצד האישה ובתה הפכו למשפחתו הקרובה של המנוח".

כמו כן, השופטת שוכנעה כי אף שלא ניהלו חשבון משותף, התנהלותם הכספית השוטפת של התובעת והמנוח היתה משותפת, כאשר היא היתה מעבירה לו כספים שהשתכרה והוא זה שהיה מנהל את העניינים.

עו
עו"ד כפיר יפת | צילום: צילום עצמי

בכל הקשור לצוואה (בה הוריש לה רבע), השופטת הבהירה כי היא נוגעת לרכוש השייך לאיש בלבד, ואילו בתביעתה התובעת מבקשת לעמוד על זכויות מכח נישואיה, ולא לשנות את הצוואה.

בתוך כך השופטת ביקרה את הנתבעים על שניסו להציג את התובעת כרודפת בצע. "לא זו בלבד שלא הוכח הדבר, אלא גם סתר את מערכת היחסים הזוגית שעלתה מהעדויות", כתבה.

הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

לקריאת פסק הדין בתמ"ש 16819-05-15

ב"כ התובעת: עו"ד מעודה יוסף

ב"כ הנתבעים: עו"ד בעז קראוס, עו"ד עמית אלזם

עו"ד כפיר יפת עוסק/ת ב- דיני משפחה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל