במסגרת תביעת גירושין שהוגשה בבית הדין הרבני בתל-אביב בתחילת השנה, ביקש הבעל לשלול מאשתו ב-7 השנים האחרונות את זכויותיה למזונות וכתובה כיוון שעשתה "מעשי כיעור" – התנהגות שלפי ההלכה אינה בהכרח עולה כדי בגידה אבל מוגדרת אסורה כמו הליכה בלילה לבד והתרועעות עם גברים זרים.
להוכחת טענתו הוא הביא לעדות חוקר פרטי ששכר לצורך מעקב אחר אשתו. החוקר העיד בבית הדין כי חוקרים שהעסיק מטעמו ראו, צילמו והסריטו את האישה מסתובבת מחוץ לעיר מגוריה לבדה "בשעות הקטנות של הלילה", ובאחד מהלילות היא אף נצפתה יושבת במסעדה עם גבר זר ובבוקר יוצאת מדירה בבניין לא מוכר לרכב של גבר זר נוסף.
בא כוחה של האישה התנגד לעדות החוקר שנחשבת ל"עדות שמיעה", וטען שיש לחקור את החוקרים שעקבו אחרי האישה בפועל. האישה עצמה הכחישה כל קשר עם גבר זר אך אישרה שנפגשה עם מכר במסעדה לפגישת עבודה.
על כל פנים, האישה הודיעה כי היא כלל לא מעוניינת להתגרש שכן היא נמצאת במצב כלכלי רעוע ואינה יכולה להרשות לעצמה גירושים, בפרט כשבעלה מנסה "להבריח" את הדירה המשותפת מידיה.
דברים אלה השפיעו מאוד על אב בית הדין, הרב צבי בן יעקב, שהתרשם שהסיבה היחידה שהאישה רוצה להישאר בנישואים נועדה "להסדיר לה ולילדיה מדור". הרב אף תמה כיצד מצבה הכלכלי כה עגום בהתחשב בכך שהיא עובדת כל-כך קשה, אפילו בלילות.
עדות החוקר קבילה
לאחר מכן התייחס הדיין בן יעקב לשאלת הקבילות של עדות החוקר הפרטי. הוא הסביר כי בהליך המתנהל בבית הדין הרבני דיני הראיות הרלוונטיים הם דיני ההלכה העברית, ולפיהם ניתן לבסס התרשמות על בסיס עדותו של החוקר.
על מנת לבסס את קביעתם שהתנהלות האישה עולה כדי "מעשי כיעור" הביאו הרבנים את דברי חכמי ההלכה ובראשם הרמב"ם, שמכתביו עולה כי עצם העובדה שהאישה הסתובבה לבדה בלילות מעידה על ביצוע מעשי כיעור ולפיכך יכול בעלה, אם ירצה, לשלול את כתובתה ומזונותיה.
לסיום, בית הדין חייב את האישה לקבל מבעלה גט על אף סירובה, שלל את כתובה ומזונותיה כאמור ואף חייב אותה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל. הוצאות אלה יבוטלו אם האישה תסכים להתגרש בדיון הבא.
ב"כ התובע: עו"ד חיים לוין
ב"כ הנתבעת: עו"ד ארתור גורביץ
עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.