בפסק דין שפורסם לאחרונה קיבל בית הדין הרבני האזורי בירושלים תביעת כתובה של אישה שהתגרשה מבעלה לאחר שבגד בה עם נשים רבות. הדיינים מאיר פרימן (אב"ד), דוד בירדוגו ויצחק רבינוביץ' קבעו שמחומר הראיות עולה בבירור שהנתבע בגד באשתו והוא בגדר "רועה זונות". הם חייבו את הנתבעת לשלם לאישה את הכתובה בסך 52,000 דולר.
הצדדים נישאו לפני תריסר שנים ומהר מאד נקלעו להליכי גירושין על רקע יחסיהם העכורים. בהתחלה עוד הצליחו הגורמים המעורבים להשכין ביניהם שלום בית אך בסופו של יום הם החליטו להתגרש סופית. במסגרת ההליכים ביניהם הוכרע שהנתבע ישלם לאישה כתובה אבל בשלב מסוים הוא ביקש לקיים דיון חוזר בעניין, עליו נסוב פסק הדין.
האישה הביאה רשימה ארוכה של נשים שעימן בגד בה האיש בזמן שהיו נשואים, והציגה בבית הדין הודעת ווטסאפ שהתקבלה בזמן שבנם שיחק בטלפון הנייד של בעלה, בה נכתב "אל תבוא אני במחזור".
בהמשך הציגה האישה לדיינים ראיות לבגידות נוספות. בין היתר הראתה תמונה של בעלה לשעבר עומד צמוד לאישה מסוימת, שלטענתה צולמה לאחר שתפסה אותו על חם איתה. התובעת הוסיפה כי הגיעה לבית של מאהבת נוספת, שם תפסה את בעלה מתקלח כשבגדיו מחוץ למקלחת.
במקרה אחר, סיפרה התובעת, כי חזרה הביתה והדלת הייתה נעולה. כשניסתה להיכנס מכניסה אחרת של הבית ראתה אישה "קופצת" משם.
לטענתה, בגידותיו של הנתבע בה מאפשרות לה להתגרש ממנו ולקבל כתובה ומזונות אישה.
הנתבע מצדו הכחיש כל קשר מיני עם אותן נשים בזמן הנישואים. הוא הודה כי היה בקשר עם חלק מהן, אך ללא יחסי אישות.
"רמאי"
אלא שהדיינים קבעו שהתנערות הנתבע מההאשמות כלפיו אינה אמינה. "ניכר היה בדיון שהכחשתו אינה אמתית", כתבו, והוסיפו שסירובו להראות להם את ההודעות בטלפון שלו "מוכיח שיש לו מה להסתיר".
עם זאת, הם נתקלו בבעיה הלכתית לפסוק לחובתו. אומנם הוצגו בפניהם ראיות נסיבתיות המלמדות על בוגדנותו של הנתבע, אך ישנה דעה בהלכה שגורסת כי לצורך הכרזה על אדם כ"רועה זונות" דרושה ראיה חותכת.
ואולם, הדיינים מצאו שקיים בהלכה אפיק נוסף לבירור האמת לפי נטיית הלב של הדיין לפי מכלול הראיות שהוצגו לפניו. הם ציינו כי אף שלא מדובר בקונצנזוס הלכתי, במקרה בו הנתבע משקר במצח נחושה קיימת הצדקה להשתמש בכלי הדיוני הזה.
הדיינים נימקו שאם יימנעו מלפסוק בהתאם לראיות הנסיבתיות, הם למעשה יתנו פרס לנתבע רמאי. הם הדגישו שקיימת "אומדנות ברורה" לבוגדנותו של הנתבע, בפרט ההודעה בנייד שמורה לו שלא להגיע לביתה של המאהבת אשר אינה משתמעת לשני פנים.
לצד הכרעתם בעניין הכתובה הדיינים דחו את התביעה למזונות אישה. הם נימקו כי דעתם של כמה מגדולי הפוסקים היא שאישה שיצאה מבית בעלה אינה זכאית למזונות, אפילו אם יש לה טענת גירושין מוצדקת.
בסופו של דבר חייבו את הנתבע לשלם לתובעת את כתובתה בסך 52,000 דולר.
ב"כ התובעת: עו"ד אייל כפיר ועו"ד ירון פנחס אסידון
ב"כ הנתבע: עו"ד רון וינשטוק
עו"ד אלינור ליבוביץ' עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.