בית המשפט למשפחה בתל-אביב חייב אישה לשלם לבעלה פיצוי של כ-300 אלף שקל על כך שהמשיכה לגור בדירתו לאחר הפרידה, וזאת בהתאם להוראות הסכם הממון שלהם. אלא שסגן נשיא בית המשפט המחוזי בעיר שאול שוחט והשופטים נפתלי שילה ועינת רביד קיבלו לאחרונה ערעור שהגישה וביטלו את הפיצוי.

בפסק הדין שכתב השופט שילה נקבע כי מועד הפינוי שנקבע בהסכם נדחה על-ידי בית המשפט למשפחה במסגרת תביעת פינוי שהגיש הבעל, והוא לא ערער על כך. לפיכך, האישה הייתה רשאית להסתמך על קביעת בית המשפט ולהישאר בדירה עד למילוי תנאי הפינוי החדשים. מאחר שבסופו של דבר עזבה את הדירה לפני המועד שנדחה בהחלטת בית המשפט, לא היה מקום לחייב אותה בפיצוי.

בני הזוג חתמו ב-2013 עם הסכם ממון שקבע כי במקרה של פרידה תצטרך האישה לעזוב את הדירה ששייכת לבעל תוך 90 יום, ואם לא תעמוד בזמנים תשלם פיצוי מוסכם של 150 דולר ליום. עוד קבע ההסכם כי במועד סידור הגט ובכפוף לפינוי הדירה ישלם הבעל לאשתו מחצית משוויה של הדירה.

ב-2017 בני הזוג החליטו להיפרד והבעל ביקש מאשתו לפנות את הדירה אך היא סירבה והגישה תביעה לביטול הסכם הממון. הוא מצידו, הגיב בתביעת פינוי – ובינתיים הם המשיכו לגור יחד.

בית המשפט למשפחה החליט לדון קודם בתביעה לביטול ההסכם, ובנובמבר 2018 דחה אותה. מיד לאחר מכן הגיש הבעל תביעה נוספת, לחיוב האישה בפיצוי המוסכם. ביולי 2019 תביעתו התקבלה והאישה חויבה לשלם לו כ-300 אלף שקל.

באשר לתביעת הפינוי, בינואר 2019 פסק בית המשפט כי האישה תפנה את הדירה רק אחרי שבעלה יפקיד אצל נאמן את הכספים שמגיעים לה לפי ההסכם. התשלום הופקד ביוני 2019 וכחודש לאחר מכן קבע בית המשפט שלאישה יש 90 יום לעזוב. האישה פינתה את הדירה כחודש לאחר מכן.

פסיקות סותרות

בהמשך, הגישה האישה ערעור על כך שחויבה בפיצוי המוסכם. האישה אמנם העלתה בערעור מגוון רחב של טענות, בהן כי הפיצוי "דרקוני" ולא סביר, כי בית המשפט העניש אותה על כך שתבעה לבטל את ההסכם וכי בעלה זכה בפיצוי כפול משום שקיבל פטור מתשלום הוצאות מגורים לילדים.

אלא שהערעור התקבל על סמך טענה אחרת, והיא כי במסגרת תביעת הפינוי דחה בית המשפט למשפחה את מועד הפינוי שנקבע בהסכם הממון.

עו
עו"ד שמואל גרוס | צילום: צילום עצמי, פסקדין

השופט שילה, שכתב את פסק הדין בערעור, ציין כי הפסיקה בתביעת הפינוי לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם הפסיקה שחייבה את האישה בפיצוי. הוא הסביר כי במסגרת תביעת הפינוי סתר בית המשפט למשפחה את הוראות הסכם הממון ויצר זיקה בין הפינוי לבין הפקדת הכספים שמגיעים לאישה מהבעל, והבעל לא ערער על כך.

לפיכך, "המערערת זכאית היתה להסתמך על פסק דין זה, לפעול על פיו ולא להתפנות מהדירה עד שימולאו כל התנאים שנקבעו בו", כתב. נוכח העובדה שהאישה פינתה את הדירה פחות מ-90 יום אחרי הפקדת הכספים הרי שהיא פטורה מתשלום הפיצוי.

 

סגן הנשיא שוחט והשופטת רביד הצטרפו למסקנה זו, ולפיכך הפיצוי בו חויבה האישה בוטל. לא נפסקו הוצאות.

ב"כ המערערת: עו"ד לענייני משפחה ד"ר שרון פרילינג

ב"כ המשיב: עו"ד אורלי לוי-ברון

עו"ד שמואל גרוס עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל