בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה חלקית ערעור שהגישה אישה על פסק דין שדחה את תביעתה להכיר בה כידועה בציבור של בן זוגה. בית המשפט קבע כי בין המנוח לבין האישה התקיימו חיי משפחה וניהול משק בית משותף. עוד נקבע כי העובדה שהמנוח לא חתם על הסכם ממון מעידה שהייתה לו כוונת שיתוף. עם זאת, נקבע כי השיתוף יחול רק ביחס לנכסים הפרטיים ולא העסקיים.
האיש נפטר ב-2013. לאחר מותו תבעה האישה חצי מהעיזבון מכוח היותה לטענתה ידועה בציבור שלו.
בתביעה טענה האישה כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרזתה כידועה בציבור – חיי משפחה וניהול משק בית משותף. לדבריה, בנסיבות אלה חלה הלכת השיתוף על יחסיה עם המנוח.
בית המשפט למשפחה בחיפה דחה את תביעתה והאישה ערערה על פסק הדין. לדבריה, היא והמנוח גרו יחד במשך 15 שנה, גידלו יחד את בתה והתנהלו התנהלות כלכלית וחברית משותפת במשך זמן ארוך. היא הוסיפה כי המנוח בחר שלא לערוך עמה הסכם ממון, עובדה שמצביעה באופן פוזיטיבי על אופי הקשר ביניהם.
עוד לטענתה, היה שיתוף ביניהם גם ביחס לנכסיו העסקיים של המנוח והיא זכאית למחצית משווי שתי חברות שהיו בבעלותו כמו גם נכסים אחרים.
מנגד, טענו ילדיו ונכדיו של המנוח מנישואיו הקודמים כי בין אביהם לבין האישה לא הייתה מערכת יחסים של ידועים בציבור ולא חל כל שיתוף בנכסיהם.
הם ציינו בין היתר כי ב-2008 הן המנוח והן האישה הצהירו לשלטונות המס שאין להם בני זוג. לדבריהם, לאישה היה ברור לכל אורך הדרך כי היא אינה זכאית לדבר פרט לחלקה על פי צוואה עליה חתם המנוח ב-2012.
״לא כל גבר שמנהל רומן עם מי שצעירה ממנו בשנים רבות יוצר מערכת של יחסי שיתוף״, טענו הילדים.
קשר עמוק ויציב
השופט סארי ג׳יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור חלקית.
הוא קבע כי היסוד הראשון לקביעת יחסים של ידועים בציבור, המורכב מחיים אינטימיים המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות והמראה שבני-הזוג קשרו את גורלם זה בזה, מתקיים במקרה זה.
השופט ציין כי הקשר הזוגי בין המנוח לבין המערערת נמשך מספר שנים, במהלכם התהדק בהדרגה עד אשר השתכלל לכדי מגורים משותפים. מחומר הראיות עלה כי מדובר היה בקשר עמוק ויציב.
לדבריו, גם הרכיב השני, ניהול משק בית משותף, התקיים. הם ניהלו מערכת יחסים זוגית שנמשכה על-פני שנים רבות, במסגרתה הם השתתפו יחד באירועים משפחתיים, נסעו יחדיו פעמים רבות לחו"ל, מה שמעיד כי החליטו לקשור את גורלם זה בזו.
בנסיבות אלה הוא קבע שהשניים היו ידועים בציבור החל מתחילת 1999.
באשר לכוונת השיתוף בנכסים השופט הבהיר כי ניכר שהמנוח היה אדם דעתן שנהג להחליט בעצמו בכל אשר עשה. ההנחה המתבקשת היא שהוא היה מודע לחלוטין להשלכות היעדר הסכם ממון, ולתחולת הלכת השיתוף וזה היה רצונו בכל הנוגע לנכסים הפרטיים.
ואולם, לא הוכחה כוונת שיתוף בנכסים העסקיים. מהעדויות עלה שהמערערת לא הייתה שותפה בחברות שהיו בבעלותו של המנוח, לא הייתה שותפה לניהולן, ולא הייתה דירקטורית באף לא אחת מהן.
על מנת לקבוע את היקף הנכסים הוחזר הדיון לבית המשפט למשפחה.
המשיבים חויבו בשכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
השופטים חננאל שרעבי ואספרנצה אלון הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערערת: עו"ד מ. יצחק-הלוי
ב״כ המשיבים: עו"ד י. כרמי, עו"ד ס. וינברג, עו"ד א.דרור
עו״ד יעקב לנגה עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל