בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווהקיבל חלקית את תביעתה של אישה נגד אבי ילדיה ובן זוגה לשעבר, וחייב אותו בפיצוי בסך 100,000 שקל, בגין פגיעה בפרטיות והאזנת סתר, לאחר שהתקין מצלמות בביתם ושכר חוקר פרטי שיעקוב אחריה.
השופטת נאוה גדיש דחתה את עמדתו של האיש, שלפיה עשה זאת משום שחשש כי ילדיו סובלים מאלימות, והבהירה כי החשש שלו לא היה מבוסס ובכל מקרה אסור היה לו לנהל "חקירה" בעצמו.
השניים היו בני זוג בין השנים מ-2007, עד שב-2013 האב-הנתבע את הבית. ילדיהם – תאומים – היו אז כבני שלוש (נולדו ב-2010). מאז הם מנהלים הליכי משמורת בבית המשפט.
בתביעתה, התובעת טענה בין היתר כי הנתבע הפר את פרטיותה בכך שעקב אחריה, גם בבית באמצעות מצלמות מעקב, וגם מחוצה לו באמצעות חוקר פרטי ששכר.
כמו כן, נטען כי הנתבע אמר לאנשי מקצוע שטיפלו בילדים, וגם לחבר משותף, שהיא "משוגעת", מתעללת בילדים ומעמידה אותם בסכנה, אמירות שלטענת התובעת מהוות לשון הרע.
מנגד, הנתבע אישר שהציב מצלמות בבית בו התגוררו, וטען כי זמן קצר לאחר שעזב את הבית הסיר את אותן. לטענתו, הדבר נעשה לאחר שנחשף לסימני אלימות על גופם של הילדים, שהיו בזמנו בני שנתיים-שלוש, וסיפרו לו לטענתו שאימם הכתה אותם.
בעניין זה הנתבע טען כי הוא זכאי להגנה לפי חוק הגנת הפרטיות, היות שהפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב, בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליו חובה חוקית ומוסרית לפעול כפי שפעל.
התנהלות אובססיבית
הנתבע צירף תמונות שבהן נראים על ילדיו סימני שריטות או נשיכות. אלא שהשופטת גדיש הבהירה כי לא מדובר על חבלות של ממש אלא על חבלות שבשגרה אצל ילדים.
כמו כן, הנתבע הקליט את עצמו משוחח עם הילדים, ומההקלטות עלה כי הוא שואל אותם שאלות מגמתיות ומנחות. "התמונה הבעייתית שהוצגה לפניי מגיעה לכדי הסתה של הקטינים על ידי אביהם, תוך תשאולים שערך להם בדרך סוגסטיבית, כשהוא ממש שם דברים בפיהם, כך שלא ניתן לקבוע שהיה לו יסוד ממשי להניח כי ו'פוגעת בקטינים", כתבה השופטת.
כמו כן, השופטת ציינה כי גם אם הנתבע אכן חשש שילדיו חשופים לאלימות, לא ברור מדוע בחר להטיל את האשמה דווקא על אמם, ולא לבחון אם מדובר בחבלות שקיבלו בגן הילדים או בגן שעשעועים או בכל מסגרת אחרת. "התנהלות זו של מ' יכולה להעיד על עוצמת הסכסוך שהיה בין בני הזוג ועל האובססיביות מצידו", כתבה.
בנוגע למעקב, השופטת הבהירה כי טענת הנתבע שעשה זאת כדי להגן על ילדיו מפני אלימות מצד אימם, אינה מתיישבת עם עדותו של החוקר ששכר, שאמר כי המעקב הוזמן כיוון שהנתבע חשש שהתובעת מנהלת קשר רומנטי עם גבר אחר.
בהמשך פסק דינה, השופטת דחתה את התביעה לפיצויים בגין לשון הרע, וזאת מאחר שהתרשמה כי הנתבע דיבר עם גורמי טיפול מתוך חשש אמיתי שהתובעת פוגעת בילדיו, כך שהוא זכאי ליהנות מהגנת תום הלב והגנה על עניין אישי.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבע בפיצוי בסך 100,000 שקל. מתוך פיצוי זה, הילדים יקבלו 45,000 שקל, שיופקדו עבורם בתכנית חסכון.
ב"כ התובעת: עו"ד מרסלה וולף
ב"כ הנתבע: עו"ד אורון שוורץ
עו"ד ורדה חקלאי עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל