בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אב על חיוב מזונות. האב חויב ב-2,250 שקל לחודש אף שהילדים שוהים אצלו כמעט חצי מהזמן. השופט נפתלי שילה הבהיר כי לאחר הלכת 919/15 אין רלוונטיות להבחנה בין צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים אלא יש לחשב את כלל צרכי הקטינים ולחלק אותם בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות ולזמני השהות. התיק הוחזר לבית המשפט למשפחה לחישוב מחדש.
באוגוסט 2019 קיבל בית המשפט למשפחה בתל אביב באופן חלקי תביעה של אב לשלושה להפחתת מזונות עקב שינוי נסיבות. בית המשפט הורה על הפחתת סכום המזונות עבור שלושת הקטינים מ-6,150 שקל לחודש כפי שנקבע בפסק דין מ-2013, לסך של 2,250 שקל לחודש.
בית המשפט קבע שהיה שינוי נסיבות מהותי בשלושה היבטים: הכנסת האם גדלה באופן משמעותי כך שכיום שני ההורים הם בעלי הכנסה כמעט זהה, זמני השהות של האב עם הקטינים הורחבו באופן משמעותי כך שהם שוהים עצלו 43% מהזמן והשינוי שחל עם הלכת 919/15 שקבעה כי במשמורת משותפת נטל המזונות יחולק בצורה שווה.
ביחס לצרכי הקטינים קבע בית המשפט שהצדדים לא הביאו ראיות מהם אותם צרכים. הוא העריך את הצרכים ב-1,600 שקל לכל ילד אך לנוכח מחסור הנתונים נקבע כי אי אפשר ליישם את מודל חישוב המזונות בהתאם להלכת 919/15.
בסופו של דבר נפסק שהאב יישא במזונות של 750 שקל לכל ילד.
בערעור טען האב כי הלכה למעשה בית המשפט חייב אותו בתשלום של 90% מהוצאות הילדים, בניגוד להלכה החדשה.
האם טענה מנגד כי הסכם שנפסק מביא לביטול כמעט מוחלט של חיוב המזונות ומותיר אותה ללא אמעי קיום לילדיה.
צרכים תלויי שהות
השופט נפתלי שילה קיבל את עמדת האב. הוא כתב כי לפי פסיקת בית המשפט למשפחה, צרכי הקטינים עומדים על 4,800 שקל לחודש. האב נושא בפועל בסך של 2,064 שקל כשהילדים אצלו ובנוסף מעביר לאם 2,250 שקל בהתאם לפסק הדין. יוצא שהוא נושא ב-90% מכלל הוצאות הקטינים ותוצאה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה.
עוד כתב השופט כי בית המשפט טעה כשאימץ את ההלכה שהייתה נהוגה טרם הלכת 919/15 והבחין בין צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים. השופט הבהיר כי אבחנה זו אינה רלוונטית יותר ויש לחלק בין ההורים את כלל צרכי הילדים בהתאם ליחס ההכנסות ולזמני השהות.
השופט הדגיש כי בהתאם להלכה החדשה יש להבחין בין צרכים תלויי שהות (מזון, מוצרי הגיינה וכד׳) שלצורך קביעתם יש לבחון את הכנסות ההורים וזמני השהות בפועל, לבין צרכים שאינם תלויי שהות (תספורת, צרכי לימוד וכד׳) שלגביהם יש לבחון רק את רמת ההכנסות.
במקרה זה בית המשפט למשפחה לא הבחין בין סוגי ההוצאות השונים ולכן לא יושמה הלכת 919/15 כדבעי. בנוסף, בית המשפט לא התייחס כלל לשאלה כיצד יחולק רכיב המדור בין ההורים.
בנסיבות אלה החזיר השופט את התיק לבית המשפט למשפחה על מנת שייתן פסק דין חדש בהתאם להלכה.
לא ניתן צו להוצאות.
השופטים שאול שוחט ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערער: עו"ד מיכאל וייס
ב״כ המשיבה: עו"ד איתן דבורה
עו״ד לורה מישוק עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל