השופטת עידית בן-דב ג'וליאן חייבה לאחרונה אם לשלם הוצאות גבוהות לאב על הליך סרק שניהלה נגדו לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. האם טענה שהאב פגע מינית בבתם וביקשה צו הגנה. הבקשה נדחתה לאחר שנמצאה לא מבוססת. לאחר מכן האם ביקשה לפטור אותה מהוצאות בטענה כי התלונה הייתה אמיתית אך השופטת קבעה שהתנהלותה הייתה מגמתית ומניפולטיבית.

בדצמבר 2020 ביקשה האם לקבל משמורת מלאה על הילדה. הבקשה נדחתה בפסק דין מפברואר 2021, בו נקבעה חלוקת זמנים שווה כולל לינה.

כעשרה חודשים לאחר מכן הגישה האם את הבקשה לצו הגנה על מעשים מגונים לכאורה שביצע האב בבתם.

במסגרת בירור הטענות מונתה לקטינה אפוטרופסה לדין ועורבו רשויות הרווחה. כמו כן התקבל דו״ח חסוי של חקירת ילדים שנערכה לקטינה ומונתה מומחית מטעם בית המשפט שהגישה חוות דעת ולאחריה נחקרה.

מסקנות כל גורמי הטיפול והמקצוע היו כי האב לא פגע מינית בקטינה. בהסכמת האם נמחקה תביעה נוספת שהגישה  למשמורת בלעדית על הקטינה וקביעת זמני שהות עם האב ללא לינה ותחת פיקוח.

הצדדים נדרשו להגיש סיכומים בעניין הוצאות שני ההליכים.

האם, שיוצגה על ידי עו"ד אילן חלמיש ועו"ד ליאור יניר, ביקשה לפטור אותה מהוצאות. לטענתה, לא היתה לה ברירה אלא להגיש את הבקשה לצו הגנה לנוכח דברים ששמעה מהקטינה. היא טענה כי פסיקת הוצאות תמנע בעתיד מהורים להגיש תלונות ובקשות לאחר שמיעת אמירות מטרידות מילדיהם, מהחשש כי יחויבו בהוצאות.

האב, שיוצג על ידי עו"ד מאיה רוטנברג ועו"ד ניר רוטנברג, הדגיש כי נגרמו לו הוצאות גבוהות בשל הליך הסרק. הוא ציין כי האם עשתה שימוש לרעה בהליך על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, ובהתנהלותה גרמה לפגיעה בקטינה ופגיעה בלתי נסבלת בו, בכך שנאלץ להתמודד מול הטענות הקשות כלפיו.

מתוחכמת וערמומית

השופטת עידית בן-דב ג'וליאן מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה כתבה כי מסקנת המומחית מהאבחון שנערך לאם הייתה כי מדובר ב"אישה מתוחכמת וערמומית, המציבה לעצמה יעדים וחותרת אליהם ללא לאות, בלא שתיתן לעצמה דין וחשבון לגבי העלויות שיידרשו בהמשך הדרך". לעומת זאת, מסקנתה מהאבחון שנערך לאב הייתה כי הוא "חף מכל חריגה מהתנהגות נורמטיבית".

השופטת קבעה שהאם עשתה שימוש לרעה בהליך. היא קיבלה את טענות האב כי נגרמו לו הוצאות גבוהות, מעבר לעלויות הרגשיות והנפשיות אותן לא ניתן לכמת בכסף.

במענה לטענת האם כי חיובה בהוצאות יוביל להימנעות הורים אחרים מנקיטה בצעדים משפטיים הבהירה השופטת כי חובה על כל הורה לפנות, לדווח ולטפל כשהוא סבור שילדו נפגע, בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו דבר הפגיעה.

אלא שלא כך הם פני הדברים בתיק זה. השופטת כתבה שהאם דיווחה לשירות הפסיכולוגי על דברים ששמעה לכאורה מפי הקטינה רק לאחר כשבועיים מהמועד בו טענה שנאמרו. היא לא פנתה באותו שלב למשטרה או לעובדת סוציאלית המטפלת במשפחה. רק לאחר מכן היא פנתה לעובדת הסוציאלית וביקשה ממנה להגיש את התלונה במשטרה, אף שהאם היא ששמעה לכאורה את הדברים מהקטינה.

בסופו של דבר חייבה השופטת את האם לשלם לאב שכ״ט עו״ד והוצאות בסך 25,000 שקל, ולשלם את שכ״ט המומחית שמונתה בתיק. 

ב״כ האם: עו"ד אילן חלמיש, עו"ד ליאור יניר

ב״כ האב: עו"ד מאיה רוטנברג, עו"ד ניר רוטנברג

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.