בשבעה באוקטובר, כשבוע לפני החתונה לבחיר ליבו עומר, סרן שגיא גולן ז"ל נפל בקרב מול מחבלים בבארי. העין לא יכולה להישאר יבשה מול האבל הנורא, כשבנוסף לאובדן קיים גם הסיפור הכואב של בן הזוג שהמערכת "השאירה בחוץ".
במשך שנים רבות מתנהל מאבק של בני ובנות זוג של חללי צה"ל, להכרה בהם - החל מרגע ההודעה על שהנורא מכל קרה, דרך השיתוף והזכויות שהמדינה מעניקה. המקרה הזה מציף לא רק את הקושי שבו ממילא נתקלים בני זוג של חללי צה"ל שלא היו נשואים, אלא גם את הפער שבין היחס שך המערכת לזוגות של גבר ואשה לבין היעדר יחס לבני זוג מאותו מין.
לאחר מאבק של שנים רבות, חלחלה לצה"ל ההבנה שגם אם חלל צה"ל הותיר אחריו חברה, בת זוג שלא היה נשוי לה, אין להתעלם מקיומה. שהרי גם היא אבלה, אהוב ליבה הלך בלי שוב, חלומותיה התנפצו וליבה נשבר. כך נוצר "נוהל חברה" – שבמסגרתו גם בת הזוג מקבלת התייחסות, תמיכה וליווי. אף שבהעדר נישואים היא לא רשומה כבת זוג, ניתן להשיג את המידע על קיומה, להגיע אליה בקרות אסון ולא להשאיר אותה כ"סרח עודף" שתקבל את המידע "יד שניה" מהוריו של בן הזוג.
רק ב-2018 אימץ שירות המדינה נוהל דומה מחוץ לצבא, כזה שיאפשר הכרה ומתן זכויות מסויימות. אבל גם אז הגישה הבסיסית, למרבה הצער, הותירה את הקהילה הגאה מחוץ למחנה. עדיין ההתייחסות היא ל"חברה", "בת זוג". גם כשהטפסים קיימים, המילים מתייחסות לבת זוג ולא לבן זוג, כפי שהעיד בכאב עומר, בן זוגו של שגיא ז"ל. כפי ששמעה המדינה כולה מעומר כשהתראיין לרותי שילוני בחדשות 12, היחס שקיבל מבעלי התפקידים הבהיר כי הזוגיות שלו עם שגיא ז"ל אינה מקובלת.
סוג של סנונית המבשרת על כוונה לשינוי גישה, ניתן לראות בהודעה שהוציא שר הביטחון לפני ימים אחדים יחד עם יו"ר הכנסת, לפיה "משרד הביטחון מפרש הלכה למעשה את חוק משפחות חיילים שנספו במערכה ככזה החל גם על זוגות חד מיניים וזאת תוך בחינת כל מקרה לגופו, בהתאם לעובדותיו ולתנאים הקבועים בחוק זה לעניין 'ידוע בציבור' וללא קשר לזהות המינית של החלל או של בן המשפחה הפונה להכרה על פי חוק זה".
הצעד הזה, שהינו מבורך כמובן, חייב להיות מלווה בנהלים מחודדים וברורים גם לבעלי התפקידים הפועלים בשטח, שייתכן כי עמדתם האישית, כפי עמדתם של חלק מחברי הקואליציה והממשלה הנוכחית, אינה מוכנה לקבל זוגיות חד מינית.
עומר ושגיא, שהפרחים שהיו מיועדים לקשט את חתונתם כיסו את קברו של שגיא ז"ל, תכננו להקים משפחה בעזרת פונדקאות. הדרך להגיע לשם במדינת ישראל, עוד תהיה דרך חתחתים. עלינו לזכור כי המצב החוקי בארץ – חוק הפונדקאות (חוק ההסכמים לנשיאת עוברים) וחוק תרומת ביציות – אינו מאפשר לזוג גברים לבצע פונדקאות בישראל.
לפני שלוש וחצי שנים קבע בג"ץ שההסדר הקיים בחוק הישראלי "מדיר אוכלוסייה שלמה של גברים שיש בידם לקיים זיקה גנטית ליילוד פוגעת בזכותם של גברים אלה לשוויון במימוש זכותם להורות. פגיעה מוגברת נגרמת לקבוצת הגברים ההומוסקסואלים אשר מבחינתם פונדקאות היא במובנים רבים הדרך היחידה לממש הורות גנטית."
עד כה, לא רק שהמדינה לא שיפרה את המצב החוקי, אלא שבכנסת הנוכחית נשמעו קולות הפוכים. הכאב של עומר על כך שאינו בעל זכות ישירה לפעול ביחס למוות של שגיא, מעוררת סוגיה נוספת והיא סוגיית השימוש בזרעו של נפטר לשם הבאת ילדים לעולם.
אין בישראל חוק מסודר בנושא, ולכן כל בקשה שכזו מחייבת פנייה לבית המשפט. על פי נוהל הפרקליטות מכוחו פועלים, בהעדר חקיקה, יהיה עליהם להוכיח כי שגיא ז"ל רצה להביא ילדם לעולם, ולהוכיח לבית המשפט כי הוא היה מעוניין בכך גם אם זה יהיה לאחר מותו. גם בעניין זה, נאלץ עומר להסתמך על משפחתו של שגיא, שהם אלה שהיו זכאים לבקש את שימור החומר הגנטי.
אפילו שהמדינה לא הייתה מוכנה להכיר בזוגיות של עומר ושגיא, המשפחה האוהבת הבהירה כי עומר הוא חלק ממנה והיא תהיה עמו חזית אחת בדרך להביא ילד לעולם. הם כאמור יאלצו לעבור דרך בתי המשפט ולהתגבר על משוכות לא מעטות.
עו"ד רונית מר עוסקת ב- דיני משפחה והורות חד מינית
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.