השופטת הילה מלר שלו דחתה לאחרונה תביעה שהגישו ילדיה של אישה שנפטרה ב-2018 נגד בעלה השני וילדיו. עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה סביב הבית שבו התגוררו בני הזוג במשך החיים המשותפים. את הבית רכש הבעל שנים רבות קודם הנישואים אך הילדים טענו כי אמם הייתה זכאית לחצי ממנו. השופטת קבעה שבני הזוג התנהלו בהפרדה רכושית מובחנת ובנסיבות אלה אין מקום להחיל את הלכת השיתוף.
בני הזוג נישאו ב-1979. האישה הייתה אז כבת 50 והבעל כבן 55. מדובר היה בנישואים שניים ולכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. לא היו להם ילדים משותפים.
לאחר הנישואים עברה האישה לגור עם הבעל בבית שרכש (יחד עם אביו) עוד בשנת 1947. ב-2015 החל מצבה הרפואי של האישה להתדרדר לאחר שלקתה באלצהיימר. ב-2016 העביר הבעל את מלוא זכויותיו בבית לילדיו. ב-2018 נפטרה האישה.
בתביעה דרשו הילדים להצהיר כי אמם הייתה זכאית לחצי מזכויות הבעל בנכס. הם טענו כי בני הזוג גרו יחד בבית משך כ-40 שנה. הם ציינו כי שווי הבית מוערך במיליונים.
הילדים הוסיפו כי אמם המנוחה פרנסה את הבעל במשך כל שנות החיים המשותפות. לטענת הילדים, הבעל ניצל את תמימותה של אמם ודרש ממנה להעביר סכומים גבוהים להוצאות הבית מידי חודש, תוך שהוא מעביר חלק מהם לילדיו.
עוד לדבריהם, הבית היה במצב רעוע כשאמם נכנסה לגור בו ובמשך השנים בוצעו שיפוצים והשבחות שכולם מומנו מכספה.
הבעל וילדיו טענו מנגד כי בין בני הזוג הייתה קיימת הפרדה רכושית מוחלטת, מבחירה. כך, חשבונות הבנק שלהם היו מופרדים ונכסי המקרקעין של המנוחה נשארו בבעלותה כשההכנסות מהן עברו לחשבונה. הם הדגישו כי הבית היה שייך לנתבע טרם הנישואים ולאישה לא היה בו חלק.
הם גם הכחישו שהמנוחה פרנסה את הנתבע וטענו כי היא רק העבירה לו מידי חודש כ-3,500 שקל כדי לכסות את חלקה בהוצאות הבית. עוד טענו הנתבעים כי הבית מעולם לא שופץ ומצבו נותר רעוע.
לא הוכיחו כוונת שיתוף
השופטת הילה מלר שלו מבית המשפט למשפחה בקריות הבהירה כי אין מחלוקת שהבית הוא נכס חיצוני, ומועד רכישתו בפער בן 32 שנים לפני הנישואים מדבר בעד עצמו. היא קבעה כי לא די בתקופת המגורים המשותפת, על אף היותה ממושכת, כדי להקנות למנוחה זכויות בבית.
השופטת ציינה כי תובעים לא הוכיחו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף מעבר למגורים. חומר הראיות העלה כי בני הזוג התנהלו כלכלית באופן מובחן ונפרד זאת במרוצת כל חיי נישואיהם חרף משכם וטיבם.
כך למשל, הם מעולם לא החזיקו חשבון בנק משותף. בנוסף, שניהם הגיעו לקשר כשהם מחזיקים בנכסים – הנתבע בבית המגורים והמנוחה בשתי דירות. המנוחה נהנתה מנכסיה הנפרדים, לרבות מהשכירויות, במהלך כל תקופת הנישואין, ועשתה בהם כרצונה.
עוד קבעה השופטת כי בני הזוג התנהלו תחת מנגנון כלכלי שוטף מובנה, לפיו המנוחה העבירה לנתבע מידי חודש סכום בגין הוצאותיה בבית. כמו כן, צפייה בסרטון שהגישו הנתבעים מעלה כי לא נערכו בבית שיפוצים משמעותיים.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעים בהוצאות בסך 25,000 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יזהר מאירוב עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.