השופט ארז שני קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד הגרוש שלה והורה לו לשלם לה פיצוי בסך 432,000 שקל. מדובר בפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם מכר בין הצדדים בו האיש התחייב לרכוש את חלקה של הגרושה בדירה. הוא לא עמד בהתחייבות תוך שנותר לגור בדירת הצדדים. השופט דחה את טענתו כי הפיצוי מוגזם והבהיר כי לנוכח התנהלות האיש, הגרושה יכולה וצריכה הייתה לצפות שאין ודאות שיעמוד בהתחייבות.
במסגרת ההליך הרכושי בין הצדדים הוחלט על פירוק השיתוף בנכס והאיש התחייב בהסכם לרכוש את חלקה של האישה תמורת 2,160,000 שקל עד למועד מסוים בחודש מאי 2021. המועד חלף והאיש העביר לה רק 430,000 שקל.
כונסי הנכסים שמונו לביצוע הליך הפירוק פנו לבית המשפט ובספטמבר 2021 ניתנה החלטה המורה לשחרר את הדירה למכירה בשוק החופשי. במסגרת ההחלטה טען האיש כי התקשר בהסכם המכר מול גרושתו תוך שהוא ״בונה״ על ירושה שהוא עתיד לקבל מאביו אך צו הירושה התעכב. בית המשפט דחה את הטענה והבהיר כי אדם המתקשר בהסכם מכר אינו יכול להחליט שהוא איננו משלם, גם אם הוא טוען שהוא התכוון בשעתו לשלם וגם אם הוא סבר שבתוך ימים ספורים אפשר לסדר את צו קיום צוואה.
בהמשך לכך הגישה הגרושה תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בהסכם המכר. היא טענה כי הנתבע נהג ערמומיות, עשה שימוש בדירת הצדדים ללא תשלום דמי שימוש, התנהל בחוסר תום לב ומשכך נקבע הפיצוי המוסכם בשיעור גבוה. ואכן, הוא הפר את הסכם המכר. היא ציינה כי בנסיבות אלה הפיצוי המוסכם שנקבע סביר.
הנתבע טען כי הפיצוי המוסכם מוגזם ביחס לנזק הזניח שנגרם לאישה, ועל בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהפחית את סכום הפיצוי.
השאיר אותה בלי אוטו
השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב הבהיר כי הכלל הוא שלפיצוי מוסכם יינתן תוקף וסטייה ממנו היא החריג. עוד הוא הדגיש כי הנטל להוכיח את אי סבירות הפיצוי מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו.
השופט כתב כי לתובעת היו סיבות טובות לקבוע פיצוי מוסכם גבוה, לנוכח התנהלות הנתבע בעבר. כך למשל, בין היתר, כבר בפתח הסכסוך היא מצאה את עצמה עם ילדיה ללא הרכב המשפחתי עמו הגיעה לפארק מים, כי האיש החליט לקחת אותו לעצמו דווקא שם.
זאת ועוד, בין הצדדים התנהלו 12 תיקים קשורים וכדי לשחרר את אחיזת הנתבע בדירה נדרשו לא פחות מ-10 החלטות. כלומר, הציפייה שהנתבע יתחכם להסכם ולכן דרוש פיצוי מוסכם גבוה יותר הייתה ריאלית ומוצדקת, ואכן התממשה.
השופט הוסיף כי ניכר שהנתבע ניסה לרכוש את חלקה של האישה על מנת לסחור בו לצד שלישי ולהרוויח, בלא תשלום מלוא התמורה. ״מראש לא היה בכיס הנתבע הסך הדרוש לתשלום, או מקור סילוק ריאלי עבור תשלום התמורה והוא התכוון למצוא מקור סילוק "בהמשך הדרך", תוך שממשיך הוא להתגורר בדירת הצדדים ללא תמורה. התקשרות הנתבע בהסכם, היתה במקרה הטוב – אגב רשלנות״, כתב.
בנסיבות אלה קבע השופט שהנתבע לא הוכיח שמדובר בפיצוי לא סביר והורה לו להעביר לאישה 432,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 21029-12-21
ב״כ התובעת: עו״ד ורד לוי
ב״כ הנתבע: עו״ד נורית פלג
עו״ד שני פינקלשטיין-מרום עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.