בית הדין הרבני האזורי בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של אישה לחלוקת הזכויות בדירה שבה התגוררה עם בעלה טרם גירושיהם. האיש טען כי הזכויות בדירה ניתנו לאישה במתנה ויש להחזיר לו אותן מאחר שמרדה בו. הרב מרדכי רלב"ג (ראב"ד), הרב מרדכי מזרחי בר אור והרב דוד שני קבעו כי האישה לא נחשבת "מורדת" לנוכח השינוי הדרסטי שעבר הבעל בתחום הדתי והמיני, וממילא אינה חייבת להחזיר מתנות שקיבלה.
לטענת הבעל, ב-2007 אביו רכש את הזכויות על הדירה בקבוצת רכישה. הזכויות נרשמו תחילה על שם האב והועברו אליו כשהגיע לגיל 18.
לדבריו, בשלב מאוחר יותר לאחר נישואי הצדדים (2012), הוא עדכן את מארגן קבוצת הרכישה שהזכויות בדירה אינן רק שלו אלא גם של האישה, ובהסכם החלוקה והשיתוף של חברי קבוצת הרכישה מ-2016 נכתבו הבעל והאישה כבעלי הדירה.
לטענתו, מדובר במתנה שנתן לאישה, ועל פי ההלכה הבעל רשאי לבקש לבטל את המתנה ככל שהאישה תוכרז "מורדת".
האיש ציין כי הוא ואשתו לקחו משכנתה על הדירה, אך בפועל הוא זה שנשא בתשלומים עד לקבלת המפתח בשנת 2019. מאז, הדירה הושכרה ודמי השכירות שימשו להחזר המשכנתה.
האישה טענה מנגד שהדירה רשומה בטאבו על שם שניהם ולכן שייכת לשניהם. לטענתה, החוק לא מכיר באפשרות של "מתנה חוזרת". היא הוסיפה גם אביה נשא בחלק מתשלומי המשכנתה על הדירה ואף חתם כערב עליה.
סיבות מוצדקות למאוס בו
תחילה קבעו הדיינים כי בהתאם למקורות ההלכה הקדומים אין לרישום המקרקעין על שם האישה מעמד כלשהו והנחת המוצא היא שהם שייכים לבעל. עם זאת הם קבעו שכיום הדברים השתנו, ודייני ישראל הולכים אחר הרישום בטאבו כרישום מחייב לאור הכלל "דינא דמלכותא דינא" (כלומר שחוקי המדינה תופסים גם מבחינה הלכתית בתנאי שאינם מנוגדים לדיני התורה).
בהמשך דחו הדיינים את טענת הבעל לפיה חרף הרישום בטאבו, האישה צריכה להחזיר את חלקה בדירה מתוקף היותה "מורדת". הם כתבו כי "היו לאישה עילות מוצדקות מאוד למאוס באיש ולמרוד בו מצד השינוי הדרסטי שעשה באורח חייו באותה עת, הן בתחום הדתי הן בתחום המיני", ודי בכך כדי לחייבו לתת לה גט "ולתת לה את מלוא כתובתה, וכל שכן שלא לחייבה להחזיר לו את מתנותיה". עם זאת, הם לא פירטו בפסק הדין על מהות השינוי הדתי והמיני של הבעל.
הדיינים הסבירו שגם אם נניח שהאישה מרדה, הרי שמדובר במתנה מהורי הבעל ולא מהבעל ויש מחלוקת בהלכה אם במקרה כזה המתנה חוזרת לבעל. הם הוסיפו עוד נימוק לזכות האישה, ולפיו אם מדובר ב"מתנה חלוטה" – כלומר, מתנה שהיא יכולה למכור אותה כמו חלקה בדירת המגורים במקרה דנן – היא אינה חוזרת לבעל לפי חלק מהפוסקים, אף בהנחה שהיא "מורדת".
מעבר לכך, הדיינים ציינו שבכלל לא בטוח שמדובר ב"מתנה" לנוכח טענת האישה שגם אביה השתתף במימון הדירה, טענה שלא נסתרה על ידי הבעל. "אם אין מתנה גם אין דין חזרת מתנות", סיכמו.
לאור האמור קבעו הדיינים כי הדירה שייכת לבני הזוג בחלקים שווים, וכי היא תימכר ותמורתה תחולק שווה בשווה ביניהם.
ב"כ הבעל: עו"ד שאול בר אילן
ב"כ האישה: עו"ד רונן דוידי
עו"ד לירן כפיר הוא ראש מחלקת דיני משפחה בפירמת עורכי הדין KR.
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.