האם רכישת טבעת נישואים הופכת בני זוג לידועים בציבור? בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע לאחרונה שלא. בתביעה שהגיש גבר נגד חברתו לשעבר, עמה ניהל זוגיות של כ-3 שנים, הוא טען שיש להחשיבם כידועים בציבור ולהעניק לו מחצית מהזכויות בדירתה. להוכחת טענתו סיפר התובע בין היתר שהלך עם אמה של הנתבעת על מנת לקנות עבורה טבעת נישואים. השופטת לורן אקוקה קבעה שטבעת במגירה אינה יכולה להפוך זוג לידועים בציבור. עם זאת נקבע כי השניים הפכו לידועים בציבור בשנה האחרונה לזוגיות כשעברו לגור יחד, והשופטת פסקה לתובע פיצוי עבור כספים שהשקיע בדירה.
הצדדים הכירו באתר הכרויות. בשלב מסוים של הקשר הם עברו לגור ביחד בדירה אותה רכשה האישה עוד לפני ההיכרות. בהמשך הם החליטו לקנות ביחד דירה חדשה ולממן את רכישתה באמצעות מכירת הדירה הישנה. הצדדים חתמו על הסכם מכר, אבל אז לטענת התובע הוריה של חברתו הגיעו לבקרו והודיעו לו לפתע שהזוגיות בינו לבין בתם הסתיימה.
התובע סיפר כי באותו מעמד הוריה של הנתבעת החתימו אותו על הסכם פירוד לפיו בתמורה ל-300,000 שקל שיקבל הוא מסכים להסתלק מכל זכויותיו בדירה החדשה. בתביעה שהוגשה לבית המשפט בינואר אשתקד, הוא טען כי השקיע בדירה הרבה מעבר לסכום זה, וכי על הנתבעת לשלם לו מתוקף הלכת השיתוף את ההפרש בין מה ששילם בפועל לבין הסכום שקיבל מכוח הסכם הפירוד.
לביסוס תביעתו טען האיש כי הקשר בינו לבין הנתבעת היה רציני וכלל חופשות בחו"ל. עוד טען התובע כי הספיק לרכוש טבעת נישואים עבור הנתבעת, יחד עם אימה.
מנגד טענה הנתבעת כי הסכום ששולם לתובע במסגרת הסכם הפירוד היה גבוה מהשקעותיו בדירה השנייה, שהסתכמו לשיטתה ב-228,930 שקל בלבד. הנתבעת אף התכחשה לטענת התובע לפיה הם היו ידועים בציבור, שכן במרבית תקופת הזוגיות הם גרו בנפרד, כל אחד אצל הוריו, ונפגשו לעתים רחוקות.
"רבות מחשבות בלב איש"
השופטת אקוקה קיבלה את טענת הנתבעת לפיה בשנתיים הראשונות לקשר (מתוך שלוש) הצדדים חיו בנפרד. יוצא שבתקופה זו בני הזוג לא ניהלו משק בית משותף וממילא אין לראותם כידועים בציבור.
בתוך כך השופטת דחתה את ניסיון התובע לתלות את סטטוס הצדדים ברכישת טבעת נישואים. "על מנת להכיר בצדדים כידועים בציבור יש צורך בכוונה משותפת של שני הצדדים", כתבה, "ואין הדבר מותנה במחשבה של אחד מהצדדים, ודאי לא כזו שלא באה לידי ביטוי פוזיטיבי, ממשי".
עם זאת, הסבירה השופטת, בשנה האחרונה לזוגיות חלה תפנית כאשר הצדדים עברו לגור ביחד והנתבעת אף צורפה לחשבונו של התובע. הנתבעת טענה אמנם שהמגורים המשותפים נכפו עליה לאחר שהתובע סולק מבית הוריו מחשש שידביק אותם בקורונה עם שובו מחו"ל, אבל השופטת דחתה את טענתה.
מכאן, קבעה השופטת, שהצדדים היו ידועים בציבור בזמן פרידתם. בהקשר לכך נדחתה טענת התובע לפיה חתם על הסכם הפירוד מתוך עושק וניצול, והשאלה שנותרה להכרעה היא האם הוא זכאי להחזרים עבור השקעותיו בדירות.
בסופו של יום קבעה השופטת שהתובע הוכיח שהוציא כמעט חצי מיליון שקל על שתי הדירות באופן שמזכה אותו לקבל מהנתבעת את ההפרש ביחס להסכם הפירוד, בסך 176,564 שקל.
כמו כן הנתבעת חויבה לשלם לתובע הוצאות בסך 25,000 שקל.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מורן בריק מילר עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.