אב לשניים נקלע למשבר כלכלי – המזונות הופחתו בחצי

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה של אב להפחתת מזונות. האב טען כי חל שינוי נסיבות מהותי מאז חתימת הסכם המזונות וכיום משכורתו נמוכה משמעותית. הוא הסתמך גם על שינוי ההלכה בבע"מ 919/15. האם מצידה תבעה להגדיל את המזונות לסכום של 7,800 שקל לחודש. בית המשפט הבהיר כי הסכום שתבעה האם מנופח וקיבל את תביעת האב.

בהסכם הגירושין נקבע כי שני הילדים יהיו במשמורת האם ויתקיימו זמני שהות נרחבים לאב. עוד נקבע, כי שיעור המזונות יעמוד על סך של 4,200 שקל עבור שני הילדים.

האב תבע להפחית את המזונות לנוכח שינוי נסיבות משמעותי במצב הכלכלי שלו ובשל ההלכה החדשה שקבעה כי במצב של משמורת משותפת לילדים מעל גיל 6 שני ההורים יחלקו את נטל המזונות באופן שווה.

לטענתו, במועד חתימת ההסכם לא עבד אך העריך את יכולת השתכרותו בסכום של 13,000-15,000 שקל לחודש על בסיס הכנסות מעסק. לדבריו, בשנים האחרונות מכר את העסק ויכולת ההשתכרות שלו ירדה משמעותית לסך של 7,500 שקל. הוא הדגיש כי הוא מקיים זמני שהות נרחבים וגר בשכירות.

עוד טען האב כי הפער הכלכלי בינו לבין האם שנוצר בגלל המזונות הגבוהים יוצר הבדל משמעותי ברמת החיים שהוא יכול לאפשר להם אצלו בהשוואה לתנאים שהם מקבלים אצל האם. 

מנגד, האם תבעה להגדיל את המזונות לסכום של 7,800 שקל לחודש. לטענתה, האב עושה הון מעסק שנמכר לפני הגירושין בהסכם למראית עין, כשבפועל הוא עדיין בעל העסק. היא הוסיפה כי התנהלותו הכלכלית והכספית היא בבחינת ״רב הנסתר על הגלוי״ ויש קושי ממשי לחשב באופן אמיתי את יכולת השתכרותו.

היא הוסיפה כי אין יציבות בקיום זמני השהות של הקטינים עם האב והוא נוהג תדיר להודיע לה על שינויים.

זמני שהות שוויוניים

השופטת מירב אליהו קבעה שמתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת המזונות.

היא ציינה כי הוכח ששיעור ההכנסה של האב פחת באופן משמעותי בהשוואה למועד בו נחתם ההסכם. בתוך כך השופטת דחתה את טענת האם בדבר המכירה הפיקטיבית וציינה כי לא הוכח שהאיש מסתיר הכנסות.

עוד כתבה השופטת כי סכום המזונות לו עתרה האם הוא מנופח ומוגזם ואינו פרופורציונלי למצבם הכלכלי של הצדדים.

השופטת קבעה כי לנוכח הנסיבות וגיל הקטינים, צרכי הילדים עומדים על סך של 1,600 שקל לחודש עבור כל אחד מהם וסך של 3,200 שקל לשניהם. על סכום זה יש להוסיף את החלק היחסי בעלות המדור של שני ההורים, שגרים בשכירות, לנוכח העובדה כי זמני השהות כמעט שוויוניים.

בהתאם להלכת בע״מ 919/15 ערכה השופטת חישוב של צרכי הקטינים אל מול יחס ההכנסות בין הצדדים וזמני השהות. במקביל היא שקלה את הנסיבות המשפחתיות ובכלל זה את העובדה שהאב משנה לא אחת את זמני השהות, מבטל, ואוסף את הקטינים באיחור.

בסופו של דבר הפחיתה השופטת את שיעור המזונות שנקבע בהסכם וקבעה כי האב יעביר לאם מידי חודש סך של 2,200 שקל עבור שני הילדים.

האם חויבה בהוצאות בסך 4,000 שקל.

ב״כ התובע: עו"ד אמיר שי

ב״כ הנתבעת: עו"ד רויטל מגל

עו"ד נופר סורול עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל