רכוש משותף של ידועים בציבור אינו ניתן לחלוקה בלתי שוויונית ביניהם לאחר פרידתם – כך קבע לאחרונה בית המשפט העליון בפסיקה דרמטית ועקרונית. השופטים יעל וילנר, יצחק עמית ודוד מינץ קבעו שבשונה מבני זוג נשואים, שעליהם חל חוק יחסי ממון שמאפשר זאת, חלוקת רכוש לא שוויונית בין ידועים בציבור אינה אפשרית בהעדר חקיקה. מה גם שהיא נוגדת את הרציונל המונח בבסיס הלכת השיתוף לפיה נכסים שהושקע לגביהם מאמץ משותף שייכים לשני בני הזוג שווה בשווה.
הרקע לפסיקה הוא ערעור שהגיש גבר על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקבע כי הוא זכאי רק לרבע מדירת המגורים בה התגורר עם זוגתו לשעבר במשך 12 שנה. שופטי המחוזי קבעו ברוב דעות שבין הצדדים התקיימה "שיתופיות מוחלשת" ביחס לדירה שהייתה בבעלות האישה עוד מראשית הקשר, כך שמוצדק לבצע חלוקה לא שוויונית של הזכויות בה.
בערעור שהוגש לעליון טען הגבר שחלוקת רכוש משותף לבני זוג לפי הלכת השיתוף חייבת להיעשות באופן שוויוני, ללא עריכת חישובים לגבי תרומתו של כל אחד מהצדדים לצבירת הרכוש.
מנגד טענה האישה ששיקולי הצדק והשכל הישר מצדיקים חלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף ביחס שאינו שוויוני.
אין מקום לפנקסנות
השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין בעליון, דחתה את התזה של האישה וקבעד כי חריגה מחלוקה שוויונית בין ידועים בציבור יכולה להתבצע רק מכוח הוראה מפורשת בחוק, שאינה קיימת במקרה זה.
היא ציינה כי הלכת השיתוף קובעת חזקה שרכוש של בני זוג המקיימים אורח חיים זוגי ופועלים במאמץ משותף, שייך לשניהם באופן שווה. הלכה זו עניינה שותפות קניינית, שוויונית ומיידית בנכסים המשותפים. זאת אומרת שחצי מהזכויות בנכס משותף – שנתון לפי הדין הכללי לאחד מבני הזוג – עובר עוד במהלך הקשר הזוגי לבן הזוג השני.
"קביעה בדיעבד, לאחר הפירוד, שלפיה הנכס המשותף יחולק בין בני הזוג בחלקים שאינם שווים, לאחר שהזכויות בנכס כבר הוקנו להם, פוגעת בקניינו של בן הזוג שנגרע חלקו" הבהירה השופטת. היא הוסיפה כי "כידוע, פגיעה בזכות קניינית – שהיא זכות חוקתית – אינה יכולה לעמוד בהיעדר הוראה בחוק המאפשרת לעשות כן".
עוד ציינה השופטת שחלוקה לא שוויונית אף מנוגדת לרציונל שעליו מבוססת הלכת השיתוף שחלה על ידועים בציבור – חלוקה שוויונית בנוגע לנכסים שהושקע לגביהם מאמץ משותף. סטייה מהחלוקה המסורתית תחתור תחת הרציונל האמור, תתמרץ פנקסנות והתחשבנויות כספיות בין בני זוג, ואף תביא לקיפוח בלתי צודק של בן הזוג ה"ביתי", שהקריב פוטנציאל לפיתוח קריירה לטובת גידול הילדים וביצוע עבודות הבית ולא תרם ישירות באופן כספי לצבירת הנכסים.
עוד ציינה השופטת שחלוקה שוויונית בין בני זוג נהוגה במדינות שונות בעולם כגון צרפת, דרום אפריקה וארצות הברית, שם אף הודגש בפסיקה שחלוקה לא שוויונית פוגעת בזכות החוקתית לקניין של מי מבני הזוג ושלא ניתן לבצעה אלא לפי הסמכה בחוק.
בתוך כך השופטת דחתה את ניסיון האישה להשוות בין בני זוג נשואים - עליהם חל חוק יחסי ממון שמאפשר חלוקת רכוש לא שוויונית - לבין ידועים בציבור, עליהם חלה הלכת השיתוף. היא קבעה כי דווקא העובדה שהסדר החלוקה הלא שוויוני בקרב נשואים מצא את מקומו בספר החוקים, מחייבת את המסקנה שהסדר כזה בקרב ידועים בציבור מצריך חקיקה.
לפיכך השופטת קבעה שיש לקבל את הערעור כך שהגבר יירשם כבעלים של מחצית מדירת האישה. השופטים עמית ומינץ הצטרפו כאמור לקביעה.
ב"כ המערער: עו"ד גבי מיכאלי ועו"ד עמית גולדברג
ב"כ המשיבה: עו"ד יורם ירקוני
עו"ד אורלי מנע-שני עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.