נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון,השופטת עינת רון, גזרה מאסר על תנאי בלבד על אחות סיעודית במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, שהורשעה על פי הודאתה בתקיפת מאושפזת במרכז. בכך דחתה הנשיאה את עמדת שירות המבחן, שהמליץ לסיים את ההליך באי הרשעה, ולהסתפק בעונש של שירות לתועלת הציבור בלבד (של"צ).
האירוע התרחש לפני כשנתיים, באחד הימים כאשר המאושפזת-הנפגעת שאכלה בחדר האוכל, קמה ממקומה וניגשה אל מתקן מים שעמד בפינת החדר. הנאשמת הבחינה בה ומשכה בכתפה בחוזקה, ולאחר מכן דחפה אותה אל מרכז החדר. בעקבות הדחיפה הנפגעת נהדפה מספר מטרים, נפלה על הרצפה ונחבלה ברגלה.
בזמן שהנפגעת היתה שרועה על הרצפה, הנאשמת עמדה לידה בשילוב ידיים והתבוננה בה באדישות מנסה לקום, מבלי להציע לה עזרה. רק לאחר כמה רגעים נוספים, כאשר הגיע אח נוסף להגיש עזרה, הנאשמת הצטרפה אליו ויחד הם עזרו לנפגעת לקום ולשבת על כיסא.
הנאשמת, בת 54 שעובדת במרכז כ-25 שנה, הודתה בעבירת תקיפה. לאחר בדיקה בעניינה, שירות המבחן המליץ לסיים את ההליך באי הרשעה, לנוכח הפגיעה האפשרית בעתידה התעסוקתי ויפסול אותה מלהמשיך להיות עובדת מדינה, ולאחר ששוכנע שהבינה את הפסול במעשיה, וסביר להניח שלא תחזור עליהם.
לעומת זאת, המדינה טענה שיש להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה לפחות מאסר על תנאי, לנוכח המעשים החמורים והאדישות וקור הרוח שבאו אחריהם.
הנאשמת, שמאז המקרה הושעתה מעבודתה למשך זמן ארוך ולאחר מכן עברה לעבוד כאחות בבית אבות פרטי, הביעה רגשי חרטה ובושה. עוד נטען כי מדובר באירוע חד פעמי, שנבע משיקול דעת מוטעה, לאחר עשרות שנים של עבודה מסורה ללא דופי.
"רף נמוך" של אלימות
"המחזה שנגלה לעין הצופה לאחר מכן היה קשה לצפייה", כתבה השופטת רון, שצפתה בסרטון של האירוע, ובהמשך ציינה כי "מעבר לאלימות שננקטה כלפי הנפגעת, היה ביחס אליה לאחר מכן משום ביזוי והשפלה".
בשאלה האם להרשיע או לא, השופטת סברה כי במקרה זה האינטרס הציבורי של הגנה על מטופלים חסרי ישע פיזית ונפשית, גובר על החשש בדבר המשך העסקתה של הנאשמת כאחות.
לכן סברה השופטת כי "מקרה זה, בשל מהותו והנסיבות האופפות אותו, אינו בא בגדרם של המקרים החריגים והמיוחדים, בהם האינטרסים הציבוריים מאפשרים סיום ההליך ללא הרשעה".
בכל הקשור לעונש, מעבר להחלטה להותיר את ההרשעה על כנה, השופטת הטילה על הנאשמת 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור עבירת אלימות כלשהי.
בהקשר זה השופטת הסבירה כי לדעתה ניתן להסתפק במאסר על תנאי, וציינה כי שקלה את הודאתה של הנאשמת ואת נטילת האחריות והבעת החרטה. בנוסף לכך השופטת לקחה בחשבון את "תפקודה הטוב של הנאשמת לאורך שנים רבות טרם האירוע וגם לאחריו. ועוד שקלתי את העובדה כי האלימות נשוא התיק אינה מצויה ברף הגבוה של מעשים מעין אלה".
ב"כ המאשימה: עו"ד מורדוך
ב"כ הנאשמת: עו"ד אסף דוק
עו"ד אבי וכניש עוסק/ת ב- פלילי
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל