השופטת אושרית הובר-היימן בית משפט השלום ברחובות זיכתה מכל אשמה צעיר שהואשם בעבירות החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, והחזקת כלים להכנת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

המדינה התבססה על שקיות גראס שנמצאו בחיפוש ברכב, אלא שהשופטת קבעה כי מדובר בחיפוש שנערך שלא כדין, שכן הוא בוצע ללא הסכמת הנאשם וללא חשד סביר לביצוע עבירה. בנסיבות אלה, השוטר שביצע את החיפוש לא היה מוסמך לעשותו.

המקרה התרחש לפני כשנה וחצי. בשעה 4 לפנות בוקר, כאשר הנאשם ישב ברכב של חבר שנהג בו. השניים התבקשו לעצור משום שנסעו ללא אורות, כך לדברי השוטר שעצר אותם. בשלב מסוים השוטר כנראה הבחין בכוסות אלכוהול, ולאחר דין ודברים הוא ביצע חיפוש ברכב.

על פי כתב האישום, במושב האחורי נמצאו שקיות קטנות שקופות, משקל אלקטורני וקנביס במשקל של כ-76 גרם נטו. בכיס מכנסי הנאשם נמצא קנביס במשקל 0.79 גרם. בבית המשפט השוטר טען כי ביצע את החיפוש לאחר שהריח ריח חזק של גראס.

מאוחר יותר הנאשם הודה שכל החומר שייך לו, וטען כי החזיק בו לשימוש עצמי בלבד. בבית המשפט הוא בחר שלא להעיד, וטענת ההגנה המרכזית היתה כי החיפוש היה לא חוקי, ויש לפסול את הראיות שנמצאו בו. עוד נטען כי כתוצאה מאי חוקיות יש לפסול גם את הדברים שאמר בשטח כשעבר "תשאול ראשוני" על ידי השוטר, ואת ההודאה שמסר מאוחר יותר במשטרה.

התשאול הראשוני הוא חקירה

השופטת הובר-היימן הזכירה כי לפי חוק סדר הדין הפלילי, חיפוש ברכב יכול להתבצע אם היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שבוצעה עבירה, או שעומדת להתבצע.

במקרה הנדון, לאחר ניתוח עדויות השוטר ופקח נוסף שהיה עמו באירוע, השופטת לא מצאה שהיה חשד כזה. כך, בעוד שהשוטר אמר שהחשד עלה בעקבות ריח חזק של גראס שנדף מהרכב, הדו"ח שערך הפקח דיבר בכלל על ריח של אלכוהול ועל שקיות אטומות, ולא צוין בו ריח של גראס. השופטת הבהירה כי פער זה בין שני עדי תביעה מעורר ספק רב באשר לעילת החיפוש, והספק פועל לטובת הנאשם.

בהמשך הצביעה השופטת על פגמים נוספים בהתנהלות המשטרה, ובהם העובדה שהנאשם נשאל בשטח שאלות מבלי שהובהר לו כי זכותו לשתוק ולהתייעץ עם עו"ד. בעניין זה קבעה השופטת כי לא ניתן לקבל את טענת השוטר כי מדובר ב"תשאול ראשוני". 

"עסקינן בחקירה לכל דבר ועניין", קבעה השופטת, "והראיה שהמאשימה מבקשת להסתמך היום על תשובתו המפלילה של הנאשם".

לפי השופטת, כל האירוע נוהל "באופן המקים שרשרת מחדלים שמשקלם המצטבר עולה כדי פגיעה המתמשכת בזכויות הנאשם".

כתוצאה מאי חוקיות החיפוש נקבע כי גם עיכוב הנאשם לתחנת המשטרה היה לא חוקי, ולאחר התלבטויות החליטה השופטת לפסול אף את ההודאה שמסר בתחנה.

"קבלת הודאתו של הנאשם בנסיבות העניין, לא תהא הוגנת. ההודאה נגבתה מן הנאשם בסמיכות זמנים רבה למפגש עם השוטר ברחוב (כשעתיים לאחר מכן), לאחר שבוצעו אותם חיפושים בהעדר סמכות, לאחר שמסר אמירה מפלילה בשטח ולאחר שעוכב שלא בהתאם להוראות הדין והובל לתחנת המשטרה", כתבה.

התוצאה כאמור היתה זיכוי מלא.

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין

עו"ד דוד משה טימסית עוסק/ת ב- פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל